|
"...ההתבגרות היא קשה בעיקר כשהיא לא לגילך"
Can't open my eyes
Those acid tears will burn me down
|
ערפל דמוי כלוב ללא מפתח
כשהגשם יחזור העט תשוב לחרוז
כמה רע עושה לי טוב
|
יש לי נייד. הוא קטן ויפה
הוא גם עושה לי קפה
את הסיגריה הוא מחזיק לי לפה
הוא גם אותה מכבה
|
השעה שש ושלושים
האור נוצח על ידי החורף
שני חתולים חוצים
מאפיה בודדה מזמינה את הבוקר
|
פרשים, חיילים מצדיעים
ובאים מוכנים נחושים וקרביים
|
ורד של הקלה
מכתים את צבעו בצלול
פרץ אחר פרץ
משכיח את גופי הטבול
|
כשכל שיר מתאים לסיטואציה
כשכל משפט נראה לך קונספירציה
כשכל מילה שלו מעבירה בך ויברציה
את כנראה אוהבת
|
זאת המוזה מדברת
זו שבך רגשות מעוררת
זו שלעומק השורשים חודרת
וגורמת לך לקחת מחברת
|
זה נכתב בעבר
ועדיין מלנכולי
ואיכשהו בעיניך
תמיד כל כל טריוויאלי
|
לא מסתירה ממך אף פריט, שום אלמנט
אין שום סיבה שלא תדע מה היית באמת
האושר הגדול מכל ואין ספק בכך
הדכאון הכי עמוק שאת שלוותי לקח
|
את יודעת שהכל עובר
את יודעת שלחבק זה לוותר
על מה שבא לך באמת לתת
ובדמעות שלך את הרגש הוא קובר
|
|
|
אם גם בני אדם
היו מחרבנים
בארגז עם אבנים
קטנות, כמו
חתולים, בעיית
המים הייתה
נפתרת.
יעקב פופק, על
דברים שאפשר
ללמוד מהחתולים. |
|
