|
" הואיל והרוזן דורש, בוא אחרי , אני אוביל אותך ליעדך "- אמרה
בקול שקט שהייתה בו משום ההשלמה עם הגורל ופנתה לעבר הכניסה
לבית .
" סוף סוף היא מבינה " - מלמל לו הרוזן בעצב .
השניים פסעו בשקט במסדרונות הבית האפלים , יונה חיוורת
שבעקבותיה נע זאב אפור .
|
דמעה שהכילה את כל צבעי הקשת
|
היקום כבר לא ידע
על ייסורי הנפש
שעברה הבחורה הגלמודה.
|
מילים שכתבתי בשקט בשקט
בזמן ישיבה בתוך גן
|
אבל לאף אחד ,
ולי אף פעם לא היה
|
העבר הוא זיכרון בשבילה וההווה מחשבה חולפת
|
לקחתי
קצת חימר ובוץ
בשביל הנשמה
שמתי שתי סופות בתור עיניים
ואז עצמתי את שתיהן.
|
מילים רבות מספור מתרוצצות עכשיו בראש,
אחת של צער וכאב
והשנייה של רחמים עליי
|
לא רואים.
אני צועקת, אני בוכה, הכול מבפנים
רק אני יודעת.
|
מהי התשוקה שלי?
תחשבו אולי שזה אותו רגש זול שמתואר ברומן עם כריכה רכה...
אכן גם הוא נקרא תשוקה...
אבל לא עליה אני מדברת, חולמת ובעיקר שותקת...
|
הם מעולם לא היו ביחד
הם חלמו בלילות על איחוד
|
אני מאוהבת באהבה.
בתחושה של היד הצונחת, החיוך החולף
המבט שלך עליי, מביט ונאנח
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
"המרצה דורש
הבנה של החומר
והדבר אינו
מקובל עליי..."
(עוד סטודנט
מתוסכל של פרופ'
פרנקל) |
|
