|
ענת נולדה בשנת 1987 (למי שאין כוח לחשב, בת 16).
היא חושבת שאולי אנשים יגידו שהיא לא מבינה כלום
מהחיים שלה, בגלל שהיא לא במיוחד מבוגרת, אבל היא
טוענת מסיבה הלתי מובנת שזה ממש לא משנה.
אתם מוזמנים להגיב, לקטול ומה שבא, בגלל שהיא מרגישה
נתק מסויים לאותם דברים שנכתבו לפני זמן רב, חלקם
בגלל מצב הרוח הפואטי של הכותבת, וחלקם בגלל מה שהיא
קוראת להם המשברים של מתבגרים, מה שכמובן מכליל אותה
ללא רצונה באותה קבוצה.
למרות זאת חלק ממה שפה, זה חלק ממנה, וככה זה.
חלק מהטקסטים גרועים, חלקם טיפה פחות, אבל היא כבר
לא מתכוונת להשתמש בפרסום סיפורים כדי לנסות לשכוח
מהחיים, במיוחד שלה, או להעביר משברים שבמבט לאחור
הם ממש שטויות.
הכל בעיני המתבונן.
המלצת המערכת "האהבה הראשונה שלי".
ופתאום ראיתי את ה'.
ידעתי מיד שזה הוא, כי הרי התמונות שלו נמצאות על כל לוח
מודעות פנוי בעולם, בטלביזיה, ובכלל, על כל דבר, ובכל דבר
שאפשר להציג עליו תמונה של בן אדם...
|
איך שמתארים בספרים ובשירים, אבל בהחלט למה שכולם מתכוונים.
לא ראיתי ניצוצות, לא ברקים, לא הרגשתי פרפרים בבטן, אבל זאת
הייתה האהבה הראשונה שלי.
אולי לא בדיוק איך שמתארים בספרים ובשירים, אבל בהחלט למה
שכולם מתכוונים.
|
הבאתי דשא מוכן, טיפחתי אותו נתתי לו כל מיני מינרלים, השקתי
אותו, טיפתי בו בדיוק לפי ההוראות, הזמנתי את הגננים הטובים
ביותר אבל כל מה שעשיתי פשוט לא עזר, הדשא גדל צהבהב, והיה
שונה לגמרי ממה שתיארתי לעצמי...
|
אני על אי בודד, הוא נסחף לו באוקינוס.
אני יושבת על החול החם, מתבוננת בשחפים העפים להם וצווחים
קריאות גנאי אחד לשני, השמש החמה שולחת את קרניה הארוכות אלי,
ומלטפת אותי ברכות.
פתאום היא מופיעה עם חיוך קטן וחמוד על הפנים, כאילו תמיד
הייתה שם.
|
היינו יושבות במשך שעות ורק מתבוננות אחת בשניה, מנהלות שיחה
חרישית ללא מילים, כי הרי יכולנו להבין אחת את השניה רק
מלהסתכל אחת לשניה בעיינים.
היא הלכה לה רחוק רחוק, להיכן שהשמש עולה ממנה, היכן שהתקווה
קיימת, למקום שכולו טוב.
|
הוא עמד והתבונן במעשה כפיו, והמשיך להתבונן במה שיצר, ופשוט
לא יכל להפסיק.
הוא החליט שהיא פשוט מושלמת, וגם כאשר נע בכל הכיוונים מסביב
לתמונה, היה לו נדמה שהיא עדין מביטה בו ישר, כאילו עקבה
אחריו במבטה.
|
שבוע לאחר שהוזעקת אל הבסיס, התפשטה החדשה בכל כדור הארץ.
יצרנו קשר עם גזע אחר, הנמצא אי שם בחלל.
החוצנים, שקיוונו למצוא אותם, ולחקור את עולמם, החליטו לחקור
אותנו, אבל לא בעזרת זכוכית מגדלת, אלא בעזרת מסור חשמלי.
|
אפילו לפני ששתה את הקפה, הוא ידע שכל עינין ההתעוררות פשוט
חסר תקווה-מהסיבה הפשוטה שהוא ישן 3 שעות בלבד.
הכל התחיל כשחלום מסויים החל לחזור על עצמו שוב ושוב...
הכל התחיל מיד אחרי שהוא דרס את האישה הזקנה...
|
"אז את חושבת שאני לא מיוחדת, שכל חיי לא הייתי מיוחדת? עוד
תלמידה בין 40 תלמידים? הבת האמצעית שלך? אז תדעי לך שאני לא
ככה! אני לא סתם עוד מישהי! יש לי יחוד! ולא אכפת לי איך, אבל
אני יראה לכולכם שאני לא סתם אף אחת! אתם עוד תראו!".
|
אבא של נטע עזב את הבית.
כבר 3 חודשים היא נמצאת בבית רק עם אמא שלה, ואחותה הגדולה
שלפעמים קופצת לבקר מירושלים, שם היא לומדת באוניברסיטה.במשך
כל שלושת החודשים אמא שלה הייתה בוכה כל לילה, ובמשך היום היא
הייתה מדברת עליו כל הזמן.
|
אני בן אדם רגוע בהחלט, אבל לפעמים יש לי מין התקפים כאלה,
שבשפה הרפואית אנשים מכנים אותם בתור "סכיזופרניה", או יותר
נכון למי שלא ממש יודע, פיצול אישיות.
זה לא שאני משוגעת או משהו, אני נורמאלית לגמרי...טוב נו,
לפחות ברוב הזמן.
|
חיה בצל הפחד, או יותר נכון הפחד היה חלק מחייה, החבר הכי
טוב.
נרדפת על ידי הזכרונות, מדחיקה את הכל.
לא בוכה, לא מתלוננת, ממשיכה כמו איזה זומבי, כאילו הכל בסדר.
עד שאותו יום הגיע, אותו יום שבו היא תשחרר את הכל.
|
כל יום הם היו רואים אותה, הולכת עם המבט הכבוי...
הם אמרו שהיא מסכנה, שממש צריך לעשות משהו עם זה, ללכת למשטרה,
או לספר למישהו שיכול באמת לעזור לה.
הרבה דיבורים היו שם, אבל אף אחד באמת לא קם ועשה משהו.
וכך זה נמשך...
|
אבל מאז שאמא מתה אבא שלי כבר לא אותו אדם.
הוא התחיל לשתות, ונעשה אלים, וכן גם כלפי...
עכשו כשאני כבר יותר מבת 15 הוא החלט שהתפקיד שלי זה למלא את
אחזקת הבית, וכשהוא מוצא משהו שלא ממש מוצא חן בעניו...טוב
עדיף שאני יברח כמה רחוק שאני יכולה...
|
היא קמה, אספה את החפצים מסביבה, את השמיכה הבלה בה התכסו, ואת
נעלי התלאים שלה.
היא העירה אותו, הוא נתן לה חיוך גדול, נשק לביטנה, והם קמו
והתכוננו לצאת לדרכם.
|
אבל מצד שני זה כל מה שנשאר לי, טיפת התמימות הזאת...
מין קו הגנה אחרון, לפני שאני מתחילה להתבגר...קו ההגנה האחרון
מפני עצמי.
ואני מרגישה את הריקנות מחלחלת לתוכי, ואני מרגישה את הכאב
זורם פנימה...
והדמעות זורמות, אבל הן לא מנקות, והזוהמה אינה נשטפת ממני.
|
כמו ענן שחור,
אוטם,
חומה ביני לבין העולם
|
משהו חסר לי בחיים
לא בדיוק ברור לי מה
|
שלום וברוכים הבאים.
כבר הרבה זמן שלא התראנו...
אני חייבת להתנצל על המרחק הרב שהייתם חיבים לנסוע כדי לבקר
אותי, אבל מה לעשות זה הזמן היחיד שניתן היה לי לפגוש אתכם.
|
כשאני מתבוננת בים, אני בעצם רואה את המרחב הכאילו אין סופי,
את האפשרויות העומדות בפני...
עומדת בודדה מול הגלים המתנפצים, ומקווה שכל יהיה כל כך פשוט
כמו לשבת ולהתבונן בשקיעה...
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם כמו
קופסת שוקולד
עבשה שנשכחה
הרבה זמן בארון
למעלה. |
|
