|
עצמאית, בעלת 'Cat & Write תרגומים ושירותי כתיבה'.
תרגומים ספרותיים (פרוזה),
כתיבת מאמרים,
עריכה, הגהה, שכתוב טקסטים
עברית ורוסית כאחת
סופרת בארון.
כותבת ב"ישראבלוג", "קפה דה מרקר" ו"במה חדשה".
חולמת להוציא ספרים משלי וחותרת לקראת מטרתי זו.
אישה, כשהיא עצמאית באמת, אינה תלויה באף אחד ובשום דבר. לכן,
אישה עצמאית באמת לא אוהבת אף אחד
|
השניים נענו ברצון. אמיר טיפס במהרה על הכסא הקרוב ביותר
לשולחנה של ורדה, וסבתו הזיזה את כיסאה מעט אחורה על מנת לתת
למנהלת לשוחח עם התלמיד העתידי.
|
אמצע החורף. אני באוטובוס, בדרכי לאוניברסיטה. מביטה בחלון ללא
כל חשק. ומה יש לראות שם באמת? סתם גשם רטוב ומדכא. לא אוהבת
לצאת החוצה במזג אוויר שכזה. עדיף לשבת בבית, מול הטלוויזיה,
מכורבלת בשמיכה והחתול על הברכיים.
|
אני אוהבת את תל-אביב הלילית. לאור היום הנוף האורבאני מלחיץ.
בניינים אפורים, ללא ציפוי אבן ירושלמית, נראים קרים, בלתי
נוחים ומדכאים. כאילו מישהו גדול ואכזרי שדד אותם, הפשיטם בכוח
והותירם חשופים לעיני כל עובר ושב בעירום משפיל.
|
יום הולדתי השמונה-עשר יכול היה להיות יומי האחרון. הכול היה
מוכן ומזומן לביצוע המעשה המכריע
|
"'הפועל' זונה, 'הפועל' זונה, 'הפועל' מוצצת לכל השכונה!" -
קולותיהם של הנערים בסוף האוטובוס זייפו ללא בושה, אבל גידי
זיהה בקלות את מנגינת השיר "מה לך ילדה" של זהר ארגוב.
|
ופתאום חשתי כאב עמוק מפלח את לבי. היה זה בגללך, כבוד השופט.
רק מהמחשבה שלא אראה אותך יותר. מעולם לא התאהבתי באדם רק בשל
יופיו החיצוני. אך הפעם זה קרה.
|
לא שאלתי את אורן היכן הוא גר. הוא הוביל אותי בעדינות מופלאה,
מחבק את כתפיי ברוך. עמוק בפנים ידעתי שהולכים אליו. וידעתי גם
שצפוי לי הלילה הטוב ביותר של חיי.
|
מה הפריע לו מלכתחילה לומר שהוא נשוי, עוד לפני שהציע לי את
אהבתו כביכול! בחיים לא הייתי מסכימה ללכת עם גבר נשוי! אני
פנויה וצריכה בן-זוג פנוי כמוני, מה לא ברור פה?
|
לא היה בי כעס על אמיר על זה שסילק אותי מדירתו באמצע הלילה.
אני מבינה אותו אפילו. לבוא הביתה ולתפוס את חברתך עם המתמחה
שלך במיטה? מי לא יתעצבן מזה? רק מלאך. ואמירי, עם כל הכבוד,
הוא רק בן-אדם.
|
אכן, הוא חלם על תיק רצח, כמו כל עורך דין פלילי בתחילת דרכו.
רק צייר בדמיונו תמונה אחרת: על לקוח שחף מפשע והואשם לשווא.
תיאר לעצמו איך הוא מוציא את הבן-אדם זכאי וכולם מריעים לו...
אבל איפה?
|
בחוץ חשב: "הלך עליי. אפשר לשכוח מכל העניין. שלמה אמנם החמיא
לי על החשיבה, אבל זה עוד לא אומר כלום. אפילו אם אני מוכשר
מספיק לטעמו, אין מצב שייקח אותי. שלמה אביב לא ירצה מתמחה
מעופף שמאחר לפגישות חשובות. זהו, די" - אמר לעצמו. - "הראיון
הזה פשוט לא קרה".
|
מתי צחי פגש את הבחורה ההיא? יומיים לפני הפרידה ממני! יומיים
- וכבר החליט שהוא מאוהב! יומיים - והוא זורק לפח שנתיים וחצי
של יחסי אמון, כבוד והבנה הדדיים! השקעתי בו שנתיים וחצי של
עבודה על טיפוח האגו הגברי המדולדל וחוסר הביטחון! ועד
שסוף-סוף עשיתי ממנו גבר.
|
"לא ייאמן, איך שהוא מצליח לפלוש לחיי בכל פעם מחדש, לערער את
סדר מחשבותיי, להפיק סערה בתוך נשמתי, לעורר את כל הרגשות
הישנים אשר נמוגו מזמן ובכך להזכיר לי נשכחות?"
|
- את אוהבת אותי?
ליאורה נדהמה. קולו של יהודה נשמע לה כרעם ביום בהיר. לכל דבר
הייתה מוכנה לצפות מבעלה, רק לא לשאלות מהסוג הזה. במיוחד לאחר
עשרים שנה ביחד ושבע-עשרה מתוכן כזוג נשוי. מה קרה לו ליהודה
שפתאום, באווירה שקטה לחלוטין, באמצע צפייה באמנון לוי...
|
אנשים בכלל אינם אוהבים את שירתם של זמרי הלילה: הם כועסים, הם
צועקים, הם שופכים עליהם מים, הם זורקים אבנים לכיוונם - עושים
הכל כדי להשתיק את הקולות העולים אל-על.
|
"אז מה, אביאל, בן כמה אתה?" - שאלתי, למרות שידעתי בוודאות.
"תשע-עשרה".
"ומה עושה בחיים? חייל?"
"לא." - ענה בפשטות. - "יש לי פרופיל 21".
"מצטערת". - אמרתי בעצב. ובכן, ציינתי לעצמי, הגנים של גיורא
מתנגנים בפול-ווליום.
|
זמן כה רב חלמתי
לבלות כאן לבדי
|
עיניו פקוחות לרווחה.
הן עדיין זוהרות,
מחזירות את אור הפנסים.
|
הוא מכנה אותי "ילדה רעה"
וקורא אותי לסדר.
|
אוקטובר חם דומה לקיץ,
אך הלילות כבר לא חמים.
|
הכל נגמר. השלכתי את המפתח
אל התיבה של דירתך היום.
ידוע לי שעוד אתגעגע,
רק לחזור כבר לא יהיה מקום.
|
העולם הגדול מסוכן עבורה בהחלט!
אין לה חשק לראות אותו כלל, ולכן היא עיוורת.
|
לא ייאמן כמה זה טוב ונחמד
כשיש בבית לפחות חתול אחד!
|
לו ידעתי לנגן על גיטרה,
במקום לבכות ולהשתגע
הייתי לוקחת אותה לידיים
ופורטת על מיתריה.
|
אך מי בטוח שהמשורר
אינו אורח מכוכב אחר?
|
כבוד השופט, מרשי לא אשם!
אוכיח לך זאת בעזרת השם.
איני לוקח תיק שאינו משתלם.
מבטיח - המשפט לא יהיה משעמם.
|
אם לא יוכל אותו לתפוס,
אז יגלה אותו עמוס.
|
מצב משפחתי לא נותן אפשרות
ביחד להיות, להקים חברות.
בכל זאת אני מאוהבת בך,
וגם להסתיר זאת איני מצליחה.
|
במידה ותחליט לצאת מחיי - אקבל זאת בכבוד ולא אשתגע. אבל מה
שכן - יכאב לי, יהיה עצוב, ארגיש את עצמי נכה שאיבדה איבר גוף
בתאונה, אבל אמשיך לחיות.
|
אנחנו, הנשים של היום, לא באמת זקוקות לבן זוג ו/או לנישואין
כדי לנהל חיים טובים ומגוונם. וברית הנישואין צריכה להיכרת על
בסיס אינטרסים ושיקולי דעת.
|
לך תתאהב. אמרת שזה עוד לא קרה לך. שמעולם לא חשת כלפי מישהי
רצון אמיתי ועז להיות קרוב אליה לתמיד. מעולם לא השתוקקת
למישהי עד כלות הנשימה. מעולם לא חשבת על אחת להזדקן איתה
ביחד. היית עסוק עד מעל הראש בדברים אחרים ומעולם לא אהבת.
|
צורך. כן, זאת המילה. אני פשוט לא מרגישה צורך לקיים יחסים עם
מישהו אחר כדי להרגיש טוב בחיים.
|
תמיד אתה נרדם לפניי. ותמיד זה תענוג לצפות בך ישן.
|
אבל בחייך, על מי את מנסה לעבוד כאן? הלוא עינייך אומרות הכל.
אין לך שליטה עליהן. כמו שהראי משקף רק את המראה האמיתי של
הדמות המביטה בו, כך העיניים מגלות את המסתתר בלבך. ואין שם
דבר, מלבד החלל השחור.
|
הוא קם על רגליו, נבוך וסמוק, יודע היטב שחטא. המורה ליאורה
צודקת. הוא לא שמע אף מילה שנאמרה בשיעור. היום הביא לכיתה כמה
גיליונות ישנים של "לאישה" ו"עורך הדין" ובמשך השיעור קשקש בהם
ציורים מוזרים.
|
ענבל ידעה היטב כי שהייתה במעון הינה אך ורק בכדי לשמור עליה
מפני אלימותו של יובל, ובכל זאת חשה כאסירה. לא ניתן היה לעזוב
את שטח המעון ולא ניתן היה לקבל אף אורח, מלבד מקרים מיוחדים,
כגון עורכי דין או רופאים המטפלים בדיירות.
|
יובל נכנס אל הבית בריצה, פניו קורנות משמחה ובידו מעטפה
פתוחה. יוני וקובי, אחיו הגדולים שרבצו על הספה מול הטלוויזיה
בסלון, מיד הסתובבו אליו. הם תיכף הבינו מה קורה על פי הבעת
הפנים המאושרת של יובל כי ידעו היטב מה מסתתר במעטפה הכל-כך
מוכרת להם מן העבר.
|
יובל נאלץ להעמיד פנים שגם הוא שמח לעשות את כל עבודות הבית
יחד עם אביו ואחיו, העיקר שלא יחשדו בו, שלא יבחינו כלל בכעסו
על כל העולם ובייחוד על אימא. על זה שנטשה אותו למען התינוקת
החדשה, על זה שהתרכזה כל-כולה רק ביעלי ואותו השליכה הצידה כמו
צעצוע מאוס.
|
התיק היה קשה למדי וישראל שקע בתוכו כל-כולו, מחפש את המילים
הנכונות ואת המשפטים הנוקבים. לכן די נבהל כאשר שמע טריקת דלת
הכניסה וכעבור שניות ספורות ראה את יובל נמיר מופיע בפתח...
|
למחרת, בדיוק בזמן, ענבל הקישה קלות בדלת הנושאת שלט צנוע
"אסתר ברטוש, עורכת-דין". אותו הקול הנעים והצלול ששמעה אתמול,
ענה:
"כן, יבוא!"
|
שקט מבורך משתרע על ירושלים. אפילו החתולים סיימו כבר את שירתם
הלילית
|
איש לא ידע את סודם הנורא שאותו שמרה ענבל בעמקי לבה כבר שמונה
שנים.
|
ענבל ניגשה אל הטלפון וחייגה את המספר הרשום במכתב. קול צלול
של אישה צעירה ענה לה מעברו השני של הקו:
-עורכת הדין ברטוש.
-שלום לך, אסתר, - אמרה ענבל. כעת קיבלתי הודעה מהלשכה
לסיוע שאת תנהלי לי את התיק בעניין הגירושין. אז התקשרתי לקבוע
פגישה.
|
הוא היה בבית כאשר דוקטור פריד הגיע לשיחה אישית עם ההורים
והבהיר שאין לזלדה הרבה סיכויים לשרוד את הלידה. הסיבה הייתה
גם ארבע לידות קודמות שעברו מאד קשה, וגם הגיל.
|
-איפה אני? - שאלה ענבל בקול נינוח.
-ב"הדסה" הר-הצופים. - השיבה אורנה.- כבר שלושה ימים את
פה. מצאו אותך בבית מחוסרת הכרה ועם חבלות קשות בכל הגוף.
ויובל ישב לו בסלון וצפה בטלוויזיה כאילו כלום.
|
|
|
תיאוריית
המיספור: מהרגע
שמתחילים להציג
לאנשים משהו
כחלק מסידרה הם
יחכו להמשך.
דוגמא: מלחמות
עולם. |
|
