[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 Ray

אל היוצרים המוערכים על ידי אנסטסיה לינטאל היוצרים המעריכים את אנסטסיה לינט
לקטוף גבעול
לחלום על שקיעות בסגול
לשכוח הכל
למה אני
בלי כל
בלי שם
כמו ציור על החול
מחר כמו אתמול

ככה אני.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
יש האומרים שהיא הלכה רחוק מדי, יש האומרים שהיא הרימה ידיים
מוקדם מדי, יש האינם אומרים דבר.

היא קמה מהספסל שעליו ישבה. היא לא הייתה יפה. היא נראתה כמו
אחת ממוכות הגורל בווייטצ'אפל, אבל לא העזתי לומר לה את זה.
" 'ני יכולה לטייל איתך?" היא שאלה וחייכה. שמתי לב לשתי
שיניים חסרות בפיה. משכתי בכתפיי. השעה הייתה מאוחרת, לא חשבתי
שמישהו ישים לב לכך ש

אני זוכרת איך הכול התחיל. אני זוכרת את הפעם הראשונה, את הכל.
לפעמים אני אפילו מרגישה קצת רע, כי הכול באשמתי. זה בדרך כלל
עובר, אחרי שאני מגלה שנגמרו לי הסיגריות, וצריך ללכת לקנות
עוד חפיסה.

מכתב
את לא מעשנת, ואת שונאת כשמעשנים לידך, אמרת לי. ואני, דווקא
בשביל לעצבן, הדלקתי סיגריה. הוצאת לי אותה מהפה, ושאפת. אמרתי
שאת שקרנית טובה, ואת נתת לסיגריה ליפול ומעכת אותה. שוב אמרת
שאת לא מעשנת, והלכת. בדיוק רציתי להדליק עוד אחת, וגיליתי
שנגמרו לי כולן.

הוא היה אמור להגיע בקרוב, מגיח בקפיצה מאחד הבניינים, אולי
נופל מהשמיים בתלבושת הכחולה שלו. היא הייתה מודעת לחלוטין לכך
שהיא נראית נורא, אבל לסופרמן לא יהיה אכפת. הוא היה נאה מספיק
בשביל שניהם.

יושב על כיסא קצת מתנדנד, שבכלל לא קשור לכל הנוף המדהים הזה
שמסביבי. על פסגת העולם, כל הארץ מתחתיי. כמו מלך. רוח נושבת,
קרירה, מלטפת לי את הפנים וממשיכה הלאה. אני מתעטף במעיל בלאי
שקיבלתי, מכונס בתוך עצמי.
לא יודע לאן מכאן. לא יודע מה עושים עכשיו.

מכתב
למה בעצם אני כותב לך מכתב? הרי גם ככה לא אשלח אותו.
ואם אשלח, בטח לא תקבלי.
ואם תקבלי, בטח לא תקראי.
ואם תקראי, בטח תשנאי.
ואם לא תשנאי... על מה אני מדבר? בטח שתשנאי.

יומן
בקרוב אוכל להיות לבד עם עצמי בלי לחשוב על יובל, שהיה שלי
ועכשיו הוא של אף אחת.
תנשמי, תנשמי, תנשמי, הוא תמיד היה אומר לי ואני נושמת, נושמת,
נושמת.
בקרוב אשתחרר ממנו לתמיד, ואולי זה "בקרוב" יחסי, אבל זה באמת
בקרוב. עבר חודש מאז שאני כבר לא חייבת לחכות

המלצר עבר לידי, והודיע לי שהם סוגרים. הסתכלתי עליו, והוא
החזיר לי מבט.
אני לא יודעת למה התיישבתי בבית הקפה הזה, אני אפילו לא שותה
קפה שחור.

צפיתי בו מפינה רחוקה באולם, רוקד עם מישהי אחרת.
כמובן שהוא ירקוד עם מישהי אחרת, הריי אותי הוא מעולם לא חיבב,
ואת המישהי הספציפית איתה רקד, הוא אהב. או לפחות חיבב מאוד.

תראו לי עוד אימא שאומרים לה שהבן שלה מת והיא פורצת בצחוק.
כזה צחוק היסטרי, כאילו הרגע סיפרו את הבדיחה הכי טובה בעולם.
ואני לא הצלחתי להפסיק לצחוק.


לרשימת יצירות השירה החדשות
פעם הוא נסע באוטובוס
האחרון של יום שלישי
והיא עלתה
בתחנה

אולי היא אשליה אופטית, אבל עבורי היא שם.
עומדת, מביטה בי בעיניים גדולות, וצוחקת. יש לה שיער ארוך,
ומתולתל. תמיד אהבתי תלתלים,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הוא ואני
תמיד האמנתי בסיפוריי פיות. תמיד האמנתי בדברים הקטנים
והאופטימיים בחיים. תמיד האמנתי באלוהים.
עד שפגשתי אותו...
אז ועכשיו, כשאני רואה את פניו, הוא לוקח אותי לאותו המקום,
ואם אשתהה יותר מדי זמן...




על כל סלוגן
שאתה קורא
נתרמים 2.5
שקלים חדשים
לקק"ל.


תרומה לבמה





יוצר מס' 33102. בבמה מאז 22/3/04 17:29

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאנסטסיה לינט
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה