החיים שלי עכשיו הם כמו סרט:
יום בא והולך ואז עוד יום.
כל המשאבים מתרכזים בציפייה לעתיד ורוד יותר.
הלוואי שהיה לי יותר זמן לעצור בצד ולחשוב.

---------------------------------------------------------------------

תמיד הרגשתי שאני גיבורה טראגית, אולי בגלל זה אני
אוהבת את השיר הבא:

אנבל לי / אדגר אלן פו  
 
זה היה לפנים ולפני שנים, במלכות על ים ערפלי,
שם דרה ילדה, שמה לא תדע, קראתי לה אנבל-לי.
משא לב אחר מלבד אהבה לא היה גם לה וגם לי.

ילד הייתי והיא ילדה במלכות על ים ערפלי,
אך ידענו אהוב מכל אוהבים, אני ואנבל-לי.
וראונו שרפי המרום בקנאה וזעום זעמו לה ולי.

זו הסיבה שהיה מעשה במלכות על ים ערפלי,
רוח ירד מעבים וצינן והמית את אנבל-לי.
ובאו הוריה, אחים, קרובים, מבני אצילי גלילי,
ונשאוה ממני לקבר אפל במלכות על ים ערפלי.

אין כאושרנו בנוה שרפים - לכן זעמו לה ולי,
היא הסיבה [זה ידוע לכל במלכות על ים ערפלי]
שרוח בלילה יצא מעבים והמית את אנבל-לי.

אך ידעתי אהוב מכולם, מכולם, שרבו שנותם מגילי,
ורבה חכמתם משכלי.
ואין שרף או שטן בעולם ואין סער בים ערפלי,
שיקרע או יגרע את הקו של זהב ביני ובין אנבל-לי.

וירח מרום לי לוחש בחלום, שירי זוהר על אנבל-לי.
לי רומז כל כוכב בקרניו-עיניו כעיניה של אנבל-לי.
אך בלילה אפל עמדי היא כולה,
ואנוח על יד יונתי הכלה,
בביתנו שלה ושלי -
הוא הקבר על ים ערפלי."
["אנבל לי" מאת אדגר אלן פו תורגם על ידי זאב
ז'בוטינסקי]

רעיון ואני ארספואטיקה אני עוזרת לו להתלבש, כי הוא לא מסוגל להתלבש בעצמו. אני מלבישה מכנסיים וחולצה, גורבת לו גרביים, ונועלת לו נעליים שחורות. אני מסרקת את שערו השחור הקצר, ומפדרת לו את האף. בחורף אני מלבישה עליו כובע צמר, מעיל וכפפות, כדי שיהיה מוגן מהקור.

אגואיזם יחסים עוד מעט קט יפרץ הסכר, ונהרות העצב שלי יזרמו אליך

תמונה שלווה ברקע נשמעים קולות של תפילה, כנראה מבית כנסת בקרבת מקום. ציפורים מצייצות. אוטובוס מהמהם ברחוב הראשי, קרוב רחוק. הרמוניה עירונית.