|
"למה כולם את אנה עוזבים
למה לאנה כולם נעלמים
אנה לא, לא מציאותית
אנה גומרת ברבע שעה
יחסים שצריכים להספיק בשנה
אנה שוב, שוב בודדה
אנה מוכשרת המון פוטנציאל
פעם היא תצליח אם ירצה הגורל
אנה לא גומרת, אנה מאחרת
למקום שאי אפשר אחרת
אנה אומרת קשה לי לגדול
אנה שואלת למה לסבול
אנה לא, לא מבינה
אנה חשבה שמותר לה לבחור
וכך מן הסתם נשארה מאחור
אנה פתאום נבהלה
אנה מוכשרת המון פוטנציאל
פעם היא תצליח אם ירצה הגורל
אנה לא גומרת, אנה מאחרת
למקום שאי אפשר אחרת"
("אנה" של משינה)
אנה כבר לא כאן. כשמחפשים אותה הולכים לקבר שלה, וגם
אז יודעים שאפשר לדבר, אבל היא כבר לא יכולה לענות.
ביום השנה הראשון למותה יניב מצא סיפור שהיא התחילה
לכתוב והחליט שהוא מוכרח להחיות את הסיפור שלה, שהוא
לא יכול לתת לה להעלם ככה, שהמילים שלה חייביות
להמשיך לחיות.
אחרי שקרא את מה שכתבה כמה וכמה פעמים הוא החל לכתוב
בעצמו, על אנה, עליו, על כל מה שמצא לנכון.
בסופו של דבר הוא שזר את הסיפור של אנה בתוך מה
שכתב.
"אני לא יודעת, זה נראה לי פשוט מדי... לידה, חיים,
מוות. לא נראה לי כל כך מדויק. כל אחד הוא מן פרק
קצר בתוך מרחב אינסופי של זמן? לא. אני עדיין לא
סגורה על זה לגמרי אבל אני לא חושבת שזה מסתכם
ב"לידה חייים מוות""
בכל יום אחר אני יושב בפארק עם חברים על נרגילה עם שש בש, או
שאני מדבר עם אנשים באינטרנט, או קורא, או סתם שוכב על הדשא
בפארק לבד ובוהה בשמיים. ככה נראו החיים שלי בשנה האחרונה.
היום ההוא היה אחר. התעוררתי בבוקר, בידיעה שהיום הולך להיות
שונה.
|
פתאום התחלתי לצחוק. היא שאלה מה קרה ואני צחקתי, צחוק מבויש
קצת.
התחלתי לשיר לה את 'אנה' של משינה והיא חייכה, כמעט צחקה. "כן,
אני יודעת... 'אנה לא גומרת...' לא ממש מקורי, אתה יודע..."
"מצטער, הצחיק אותי. אני מת על השיר הזה... משינה טובים."
|
|
|
יש לי שאלה
למערכת הבמה
החדשה:
אם בדיוק פתחתי
דפיוצר חדש, זה
שאמא שלי שיננית
יכול להפריע
לתהליך ההתמחקות
או אישור יצירה
אחרי שבועיים?
בבקשה תענו לי.
אני מבולבל... |
|
