|
a.m.
"דפים הם הפסיכולוג הכי גדול"
איך מציירים את המילה אהבה?
רוצים אותה ומתכחשים לקיומה
|
מסתכל על השמש ואומר
שישרפו עצמותיי
כי הפרסום הרג את חיי
|
רואים את הירוק סביב סביב
מתפלאים מהיופי המרהיב
|
ואותך, אותך אני לא רואה
רק קורא ואומר את שמך בעת תפילה
|
לכתוב מקרוב על השאיפות, על מטרות
ועל אמונות שאף פעם לא נגמרות
|
הים כחול ואת חושבת שהוא גדול
שהורס ארמונות בחול
|
אז תסתובב תעשה סריקה
ואולי תחטוף את המכה
|
נסגר בתוך קופסא אטומה שחורה
האופטימיות התמידית נעלמת עם הזמן
|
הובלתי אותך לעבר האהבה
האינסופית ואין שני לה
|
כי בגינה שלי אני מתעב בעיות
רוצה לחיות בשלום עם הבריות
|
איפה הקיטשיות, איפה השירה?
איפה האומנות שאיתה אנו חיים ונושמים?
צעק מר מוזר ברחבי הבמה שעוד בתהליכי בניה
ונעצרה בחוסר תקציב ומשמעות
|
"הולכים על הדרך הברייל לכל מקום"
|
יושב בצד עם הרגליים
מחכה שהזמן יעבור
|
האור החלש רודף אותי בחלומות
הכאב רודף אותי בהצקות ובזיכרונות
|
אתה קיים
אתה שייך
לגדר נפרדת
לעולם אחר
|
גם לחשוב על תהילה היא סוג של התחלה
אומר הפסיכולוג
|
מסתכל אל השמיים
רושמים שם את קורות חיי
|
יוצר, כותב, משורר
והכל מהלב
למלא את הבמה במילים
|
שמשהו ירגיש אותי ויבין אותי מבין המילים
מבין האותיות שלא נכתבו סתם
אלה מתוך כאב עצום
|
מתמכר לדמיון, מתמכר לדיכאון השקרן
מתמכר לשירים, מתמכר למוזיקה
|
עוצר ומרים את הראש באומץ
העיניים למעלה משפילות מבט
|
והנה אני קורא לך מתוך הצל
והנה אני קורא לך מתוך הערב
והנה את לא עונה כי לא רואה
|
המצב אבסורדי
שאתה הלבן שעושה כיף חיים
בתוך חלום של משהו אחר
|
העניין הוא כזה טיפשי
לא להבין אחד את השני
|
אבל עכשיו זה המבחן
ואת הציון אני אקבל
רק מתי שאני באמת אשתדל
|
איך שכוכב נולד
יש רוצים להרוס את המעמד
בין אם זה תקשורת אין אם זה החברים מהמכולת
|
עושים את זה למען כולם
משנים את הכיוונים
האדום צועק
"כפיה לא משנה תהליכים, היא רק הורסת אותם"
ועכשיו הכללים לא ברורים לנו
|
המוזיקה רעה מתנגנת לי בלבי
תו אחרי תו מרגיש
כמו דקירה בגבי
|
"כל מי ששם לא חושב על צרות העולם
כמו הציפורים - לארצות החום"
|
בורח, ממה אתה בורח?
מעצמך, מלהיות אתה?
|
מרגיש שאני צריך לשמוע תו
בעולמי המורכב
|
לראות את הרוח שבאה מכל הכיוונים
להסתחרר מאבדן החושים
להתאהב בעשייה ובאהבה
|
תפסיק לטשטש את האגו בדרכך לצמרת
תהיה דג גדול אסרטיבי בין כל הכרישים הקטנים
אבל זה לא פשוט כמו שחושבים
|
ועכשיו אני יודע שזאת טעות
עכשיו אני משלם את מחיר הבגידה
|
יושב אני בחדר העצוב שלי
שדומה לכינור- כלי מלנכולי
|
הצורך בחיפוש חיים גובלת באמונה לא מוחשית
אז אני מנסה להשיג חיים
ללא תשלום מיותר וללא שכר הולם
|
מעריצים את החומר
סוגדים לעגל הזהב
ורוצים לראות איך הסיוט הזה נגמר עכשיו
|
"הצבע של החיים שלי אינו מוגדר
3 שנים ולהגיד עולם אכזר
זה מאוד מוכר"
|
המינוס חוגג והבנק מאושר, קח את ההלוואה
ובאסה כי תכננת ילד השנה
ועכשיו אתה לא יכול
להתענג עם אישתך ולהגשים את חלום החיים
|
ריקושטים עפים באוויר
ואני אוסף כל חלק וחלק ואיתם גם את הדמעות שזולגות
ולבי נחנק
נוחת... ומניח את כנפי הדמיון בצד
|
יש כאלה שהיד המוזנחת מושתת לעזרה
יש כאלה שהיד השחורה זועקת לחברה
ויש כאלה שמרימים את הדגל הלבן.
|
אחת כמו כבשה, אחד כמו עכבר
אחד כמו תרנגול, אחד כמו כוכב שנופל ומת
|
דגים, דגים, זזים, זזים
בשעתם אחורה אל הצפון הקר
|
מסתכל על השמים ולא רוצה לראות עוד חלומות
ולא חלומות של מלחמה
אלא חלומות של תקווה
בלי סכינים וסוכריות
|
ילד קטן בוכה בפינה בקטנה של הרחוב
ליד כלב רזה עזוב שמנסה למצוא טיפה של אוכל
|
איך הם נעלמים
בין עפר לאדים
|
מוצאים את עצמם בנדנדת של רגשות
כשהם למטה הם באים אליך
כשהם למעלה הם מתעלמים ממך
|
אתה מרגיש שאתה משתנה
המחסום בינך לבין האחרים צבא שלם לא יכול להרוס
עם רובים עם פצצות עם מערבים
אף אחד לא יכול לפרוץ את המחסום הרגשי
|
נותן לך את הרגשה שלא תהיי לבד
עם המחשבות שלי
הולך יד ביד
|
בואו תקשיבו לתופים שמוכים חזק
למקהלת התופים הרועשים
ללא רחמים בלי טיפת רגש
|
כל זיכרון שעכשיו נחרט במוחי
זה כעלה השלכת הראשון
שנבל מהעץ
עכשיו דיכאון
|
נשימה אחר נשימה
מבט לתוך מבט
מגע למגע והינה פה נוצרה אהבה
|
יושב בספסל מול הבית ספר הישן
באוויר יש ריח מתוק של עוגת שוקולד
|
רוצה לצאת מהשתיקה
אבל, אני מתקרב אליך ונותן לך נשיקה
|
הידיים שלי כבולות
בתוך שרשרת של עצבים
מה קורה לי שם בפנים?
|
כשאני נכנס לחדר שלו, מוצא את עצמי
אפוף עשן סמיך ומשהו אומר לי:
"יאללה תדליק עוד גחל של נרגילה"
|
ועכשיו מחפש במחוגים את הזמן שנותר
ומה שאני מוצא זה רק עפר
|
רוצה קרקע מוצקה ויציבה
ושם תפרח כמו פרח בר
|
יזמינו לך את משטרת הדיכאון
וכולם יהיו בצבע אדום
|
תוארך לא נקבע על ידם, תוארך נקבע על ידך.
תיהיה דומיננטי ולא רק עם הרגש. תחווה את הרגשת ההחלטה לבד!
הפה שלך הוא העיפרון שלך, אמץ אותו ושא אותו איתך.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
לאן?
מוטי, שואל את
הגב' חדד שאלה
כי הוא לא הבין
בדיוק למה היא
מתכוונת! |
|
