|
אמיר צדוק,יליד שנת 78' הרחוקה,הוא קיפוד מוזר
בארצנו,חובב שקט ונופים ירוקים,כרגע מעביר את זמנו
בלימודי אנימציה בצפון הארץ ובחיפוש אחר ריגושים
חדשים.
לא התגעגעתי בכלל אל הפרידה,
אל תחושת ההפרדה, הפרדת הכוחות,
|
האנשים שנוסעים לסיני,נראים כאילו הם נוסעים למזרח,כולם עטופים
באותם הבגדים,באותם פרצופים מוכרים,אפופים באותם הריחות. ונראה
כאילו הם רוצים לנסוע למזרח,מדמיינים את עצמם בדרכם למזרח
ומסתפקים בסיני. או אולי ורק זה אני?
מישהו יודע איפה לוקחים אוטובוס להודו
|
הציפייה, או הציפיות, כשהן באות בצרורות, הן כמו מחלה קשה,
כרונית, ויש אומרים חשוכת מרפא.
יש המבלבלים אותם עם פיסת בד העוטפת את חלומותינו בשעות לילה
מאוחרות, אבל אני יכול לספר שכמו כל צרה, היא באה, עוברת על
פניך ושוב חוזרת.
|
את לא יודעת מה קורה לי כשאת נוגעת,
הלב שלי עושה שטויות,
עושה באלגן ואז נרגע.
|
את שאהבתי לקחתי עימי ולא החזרתי
את ששנאתי..גם אותו לקחתי... אבל בצד תמיד השארתי
|
מאז שראיתי אותך לראשונה,
עטופה בדובון איטלקי מתחת למטריה רטובה,
העולם השתגע.
|
אל תחכי לי,
ההמתנה לא שווה את הכאב,
והציפייה לא שווה את האשליה,
שכל האהבות דמיוניות ורק שלנו אמיתית.
|
אני לא אוהב שאת רוצה אותי,
רק כשאת צריכה,
מחבקת אותי עד מתי שמפסיקה,
|
את שוכבת עכשיו מולי,חצי עירומה,מוטלת על המיטה החמה.
לבושה הסוודר אדום (כמובן) ותחתונים.
|
הגעגוע הוא חומר מרוחק
הגעגוע הוא חומר מרוחק כל כך,
וכמה הוא חזק.
ואנחנו שני קווים המתרחקים מהאופק,
ונפגשים באמצע הדרך.
|
ותשוקתי הגדולה ביותר
היא לאהוב אותך יותר,
לאהוב ולהבין, בלי לעצבן אותך.
|
כמה מתרגש אני לחכות לך,שוב
לצפות לך,מראש.
כמה מרגש לרתוח שוב,לבעבע מהתרגשות
מהלחץ,ומהציפייה לכאב.
|
לא אוכל להצטער
על מה שלא אוכל להבטיח
שלא אעשה יותר.
|
לפעמים גם קופידון מגלה שהוא מאוהב,
שולח חיצים לכל עבר,
לא מסתכל במה הוא פוגע, לפעמים בעצמו.
לפעמים גם קופידון הולך לישון לבד בלילה.
|
שוב ניסיתי להתקרב,
נתתי את ליבי בידך,
ואת שלחת נפשי למאכל עבדים.
ובכל אשר מבקשי ליבי,
בהם שלחת אש,
אך את בעצמך לא התקרבת,לא נגעת.
|
אני כבר לא מוצא הבדל
לא מוצא בחיים שום דבר טוב או רע,
הכל מעורפל,
מזריק את הכאב פנימה
ועוצם עיניים.
|
יש אנשים שחיים על פי גורלות. יש כאלה שחיים על פי מסלול של
כוכבים, חיים מוכתבים מראש. כל יום שישי, רצים אל עיתון השבת,
פותחים דפים אחרונים, קוראים ומאמינים.
הייתם מאמינים שיש אנשים כאלה?
|
פומלה היא פרי קצת מוזר.
היא לא תפוז,גדולה מאשכולית,צהובה כמו בננה וקטנה מאבטיח.
פומלה זו בהחלט לא החלטית.
בטח שלא כמו פומלית.
|
קציעות? שמעתם על קציעות? זה ממש לפני סוף העולם, ממש באותה
נקודה, אתם לוקחים שמאלה ונותנים למדבר הקר (שעת בוקר מוקדמת)
לפתל אתכם בכבישים לא כבישים, בדרכים לא דרכים, בהן הולכות
יותר כבשים מאנשים (גם גמלים).
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
אפרוח ורוד
לא בין שתיים
לארבע. |
|
