|
 2336588
יליד שנת 81', גדל בגן נעמ"ת, היה בבית ספר יסודי,
למד בחטיבה, סיים בתיכון, עושה צבא, ישתחרר, יסע,
יחזור,ילמד, יתחתן, יקים, ילווה, יקנה, יחזיר, יביא,
יגדל, ירווה נחת, ישכח, יחלה, יתרפק, ימות, ויכתוב,
לכם, (רק תקראו!) על מה שבין המילים לפסיקים.
לא מרגישה ניצוצות,
אולי עדיף שניפגש בים.
|
מסתובב בין הגבעות,
הרוח שורקת בשדות הקוצים היבשים.
|
אישיוז וטישיוז רודפים אותי,
האף או העיניים, מה קודם
|
כשאגדל, אמסור לילדי לבטח את האפרוח הצהוב שקיבלתי
|
הפלסטיק הוא המלך האנ-אורגני של העולם
|
אוטובוס עוצר בתחנה, סילוני אדים ניתזים.
|
ההנאות הקטנות של החיים מרושלות
|
הטיח בבית מתפורר ונופל לאוכל
|
בואו תסתכלו על כל המדינות
|
ברגעים הקצרים מאד, שבהם אני עדיין מבין מה קורה לי
|
אמצע המחברת, אמצע הדף, אמצע החיים,
|
אני מאחל לעצמי קריירה מצליחה בעולם האישיות
|
אני רוצה שרגליי יסתבכו ברגליך
|
כל עושות כולן,
אז מי את שתשני ?
|
לנוע במהירויות מטורפות,
לעקוף מכוניות, מדרכות, רחובות
|
חבקו אותי מאד חזק לפני הסוף,
|
בבדידותי, אני חושב על הקיץ המתקרב
|
לעזאזל עם כל מגיני הברכיים
|
ילדי הקטנים, הלא מוגשמים, הכושלים,
משוטטים בין גלי השיטפון החמימים,
|
פתק צהוב, עצום, מתמלא בקצה הצוואר.
|
במשפחה הקדושה שאנחנו עוד נקים
|
צהריים סטנדרטיים בשבת מבהיקה
|
שבע שנים כבר לא כרטיסיית נוער אחת.
מחורר בלי הנחה פה ושם
|
עוצמה אדירה. הוא עשה כאן עבודה נהדרת
במיוחד אם לשים לב לתוכן החזותי ולצורה החוזרת.
|
הלילה, כבכל הלילות, ארדם מול הטלוויזיה
|
"אנחנו מהתשתיות" אמרתי לעיתונאית. היא הסתכלה עלי במבט מוזר
ובעיניים גדולות. באנגלית הרצוצה שלה היא ענתה שהיא לא מבינה
על מה אני מדבר. "תשתיות, תשתיות". אמרתי לה שוב פעם וניסיתי
להכניס גוון עצבני לקול שלי בלי יותר מדי הצלחה.
|
|
|
" תמיד הייתי
מקובל .
לא הייתה הפסקה
אחת אפילו שלא
היו מרביצים לי
! "
מארק, בלינק 182 |
|
