|
היה מרצה אחד באוניברסיטה ששנאתי במיוחד.
והייתה אחת שחיבבתי במיוחד.
הוא היה שחצן באופן בלתי רגיל. אצלו הוראה הייתה להוכיח את
עליונותו על הסטודנטים הטיפשים במיוחד שיושבים מולו.
הוא היה שואל דברים שלא קשורים לחומר הנלמד רק כדי להראות לנו
כמה שהוא יודע וכמ
|
עשיתי פעם מילואים עם "חבר" בשם ניר (לכולם יש כאלה חברי
מילואים לא?). הוא טען בלהט שהוא קרפיון. הוא אפילו פיתוח חכמת
חיים של קרפיון, עם כל מיני משפטי חכמה של קרפיון בווליומים
נמוכים ביותר. הוא היה שותק הרבה.
|
האמת היא שבסוף לא ראיתיה מעולם. זאת הייתה פחדנות לשמה ואפילו
קצת לא הוגן. היא הייתה בסדר גמור. קצת מבוגרת, קצת שמנה, דיי
תקועה בחיים ואם זאת הרבה יותר חיה ממני. אלוהים שבשמים יודע
כמה הייתי מת כבר בגיל 20.
|
טיול שנתי, כינרת, אכסניה, חדרים ל 4-6 אנשים מפוזרים בבקתות
קטנטנות מסביב לרחבה חלקה המכוסה בדשא.
קטעי כורכר, שביל עפר המוביל לכינרת. בדידות, אסימונים ביד,
יחף וקצת כואב מאבני הכורכר הדוקרות.
|
יום שישי בבוקר.
שלשות פתוחות.
הסמל עובר בין השלשות לבדוק גלח"צ אחרון השבוע.
אחד פרצוף קשוח.
שלושים פרצופים עייפים
שישים נעליים מבריקות (הגזמתי - נקיות מבוץ).
|
מסיבת יום הולדת של אחותה (כן, גם אותה אני מכיר).
המון אנשים ומשה מכין ספגטי בחוסר כשרון ומוסיף גם כף סוכר
|
טיפוס מוזר הוא הזרביצקי הזה: שיער מטולטל ארוך, דיבור מהוסס,
מבטא ארגנטינאי, בגדים שהם הכלאה של שוק הפשפשים ומזרח אירופה
וכמו בשיר של אהוד בנאי - באצבעותיו האור (בכל הקשור לנגינה
בגיטרה).
|
|
|
במה חדשה,
כאב ישן.
אפרוח ורוד,
יוצר מתוסכל. |
|
