|
יליד 1985.
לפעמים, כשעולה רעיון טוב, הוא מעלה אותו כאן. חלק
טובים יותר, חלק פחות. כולם ילדיו.
בתיאבון
אנטילופות הפסיקו מזמן לשאול "למה?" כשעיניהן מגלות את הצ'יטה
האורבת להן בערבות הסאוונה. מיליוני שנים של ברירה טבעית קבעו
שכל בעל חיים העוצר לשאול "למה?" לאחר שהבחין בטורפו האורב לו,
יזכה לתשובה מספקת תוך זמן קצר מאוד. סיפורנו עוסק בבעל חיים
קטן בהרבה.
|
היא ישנה עכשיו, המתוקה שלי. העיניים הירוקות המתוקות שלה
עצומות, היא נוחרת קצת. נחירות-שריקות קצרות כאלו של ילדה. היא
לא יודעת.
|
כמו הרבה סיפורי צבא שנזכרים בהם בחיוך בארוחות ערב כעבור
שנים, גם הסיפור שלי מתחיל בעוד שבת משעממת למדי בבסיס. שלא
תטעו, אני לא לוחם ומעולם לא הייתי. אני עוד אחד מאלפי החיילים
שמשתייכים למערך הגדול ביותר שאף אחד לא מכיר - הג'ובניקים
חסרי התפקיד.
|
שילמתי, האמת שלא שמתי לב כמה שילמתי לבנאדם, הייתי עסוק מדי
בלהתסכל עליו, להתבונן בו, בפניו חרושות הקמטים, בחולצה
המרופטת, במבט הסובל, העייף, ובכלא הקטן, הכתום והמואר שהאיש
הזה קיבל עליו מרצון....
|
פעם החיים היו יפים. פעם היה לי הכל. הייתי סטודנט מצטיין
לרפואה, היו לי חברים, משפחה אוהבת, חברה אוהבת, החיים באופן
כללי היו על המסלול הבטוח לבורגנות משעממת ונפלאה. עד שיום אחד
העזתי לשאול את עצמי שאלה קטנה, לא מזיקה כביכול, רק שתי מילים
וסלסול של עיפרון.
|
לסיים כוס רביעית. לשים לב שהשעה כבר אחד אחרי חצות. לחשוב
שהזמן עבר דיי מהר ודווקא היה כיף השנה. להתנצל בנימוס ולומר
שאתה הולך לישון בבית. לתת חיבוק לסבתא ולצאת אל הלילה הקר. לא
להתבלבל לשנייה ולהתחיל ללכת לכיוון הפאב האהוב עליך. להיכנס
פנימה אל המוזיקה וה
|
היי, אני אילן, אני בן 29 (לפי הספירה האחרונה). גרתי פעם
במושב בצפון הארץ, עבדתי קצת בהיי-טק, היתה לי אישה יפה, שתי
בנות מתוקות, ובכלל היו לי חיים די יפים. למה היו אתם שואלים?
טוב... זה כי אני מת כבר שלוש שנים.
|
"אממ, טוב... אני לא באמת יודעת איפה להתחיל... זה גם די קשה
את מבינה? אני גם לא זוכרת הרבה... הרופאים אמרו שזה בגלל
החבלות והפסיכיאטר אמר שזה בגלל ההדחקה, אני כבר לא יודעת למי
להאמין...
|
"אני זוכר שקראנו לה הבלונדה, לפוסטמה הקטנה...זהו, הבלונדה.
אני ואבי היינו במועדון ההוא בדרום העיר, מה השם שלו
קיבינימט....לא משנה. קיצר אנחנו שם רוקדים כבר איזה שעה וחם
בפנים וכל המקום כוסיות, אבל מה כוסיות- כוסיות אש!!! אין
כונפה אחת לקילומטרים, כל אחת ע
|
הוא עלה על קו 84 במעיל חורף,
בחודש אוגוסט.
|
10 שניות לסוף הדרך...
תשע פעמים רציתי לכבות את הכל,
בשמונה מהן - נכשלתי
|
ונדמה שכל העולם לקח הפסקה
כשאפילו מחשבות חדלות מלזוז
|
שמעתי את סירובך, אבל רציתי רק אותך
רכה, טהורה, חריצי הזמן שבי היכו זה מכבר,
באדמתך עוד לא חרשו
|
ניצבנו אני ויריבי הגדול
בשדה למוד המלחמות
למפגש אחרון של דם
|
בכוריאוגרפיה מדויקת של מופע באלט
נשפכות כל הדמעות ונדלקות כל הסיגריות
ילד קטן צועק לשמיים, בתקווה שתענה
אמרו לו שעלית לשמיים, שאתה מסתכל עכשיו
|
שתי מסיכות
לבבות ריקים, אצבעות
מלאות תשוקה
|
מיתולוגית, כך אקרא לך
בהתאם לדימוי הקלישאי
|
בפני כל חצאי שיריי
בזאת אתנצל:
|
קם בבוקר, פוקח את העיניים כדי לראות את התקרה של חדר השינה
העלוב של דירת 3 החדרים היקרה מדי שלי, שכירות כמובן. שיט.
מסובב את הפרצוף ימינה כדי להיתקל ביצור העצום שמכנה את עצמו
אישתי. שיט.
|
|
|
-מונה ליזה?
-תקרא לי ככה
עוד הפעם ותקבל
דה-וינצ'י
אורגינלי בראש!
השם הוא רחל.
ר-חל. |
|
