|
כמה מילים על עצמי,
כמו שם משפחה או שם פרטי?
כמו צבע אהוב או ספר חשוב,
או מה אני עושה בזמני החופשי?
זה לא ממש משנה--
אתם בכל מקרה לעולם לא תדעו
מי
אני.
ואז תגיד לי בשקט, לפני שאנחנו קמים,
זה היה יום כזה.
אחד מהימים.
|
אני בונה את האושר לאט
ואתה גומר אותו מהר,
איך את עושה את זה, אתה שואל
האם את נגר?
לא צריך הרבה, אתה אומר
כדי להיות מאושר.
|
זה יהיה בשבילך
אני אקטוף לך פרחים מהגינה,
ארקוד את הריקוד היפה ביותר,
אכתוב את השיר המושלם
|
אולי כבר די -
בעוד אהבתינו שווה
ונשימתנו היא אחת
ולבנו פועם במהירות זהה
כמעט.
|
הייתי יכולה להיות הילדה שהכי אוהבת אותך בעולם,
הייתי מקשיבה לך, מדברת איתך,
נוגעת בך כפי שלא נגעו בך אף פעם -
נגיעה כזאת רכה וחזקה, ומכאיבה ומרפאת,
הייתי נוגעת בך,
באמת.
|
את מה שאני לא אומרת - אני רושמת
ככה זה לא באמת, אני רק חצי
קיימת, ואתה רק חצי שומע
מה שאתה לא תגלה
גם לא פוגע.
|
ושם ידעתי אהבה שלא ידעתי כמוה,
כתף בכתף המשיכו לנגוע,
מבעד למילים הצלחתי לשמוע -
שכן, אתה אוהב אותי.
|
יש משהו בנגיעה שלך.
מיוחד.
היא מרפאת.
אולי ככה מרגישה נגיעה של מישהו
שאוהב באמת.
|
אחרונות הן הדקות שבהן אני נותנת לך אותי
את כולי כמו שלא קיבל אחר
זוהי רק הדקה האחרונה
להישאר
|
ואחר כך יבוא הגשם הראשון
טיפות רטובות של בדידות ופחד
ואני אתכסה בשמיכת הפרחים
אחר כך תגיד לי מילים, הרבה מילים
|
אם יכאב לך תזכר בנשיקה הראשונה
בידי שמונחת חרש על הכר
אוחזת לא אוחזת בספר הקריאה
|
אם תלך עכשיו, הכל עוד ישאר לי,
טעם מר מתוק של שפתייך הקטנות
וגרגירי החול בנעליים שנעלת,
גומת החן, רשרוש מפתח,
וזוג ידיים עזובות.
|
ואנצור עליה, ואשמור אותה, ואגן עליה
כל ימי חיי,
עד שהקמטים יכסו גם את פניי,
עד שהיא תסלק אותי מעל פניה היפות,
אם תקרא לי האהבה --
רק פעם אחת לפחות.
|
אתה מסתכל עלי,
אני מסתכלת בחזרה.
מה אתה רואה?
מה אני רואה?
|
לפעמים אתה בא אליי בלילות
אני בקושי מצליחה לזהות
אוחזת בך שלא תברח שוב
אבל יודעת כבר שזה לא חשוב
|
בדקות האלה איתך
ובדקויות האלה שלך
ובימים האלה שאין להם שעות
|
בלילות בלי ירח
בא לי לכתוב
אולי זה החושך הזה
שעושה רע וטוב
|
אני רוצה שהעולם יעצר,
בדיוק ברגע הזה
|
ואולי כבר מזמן הייתי צריכה ללכת,
לגור אל מול הים הכחול, העמוק וסודותיו,
למצוא לי אוזן קשבת בצורת כונכיה,
ולהיות מאושרת -
עד כמה שאני יכולה.
|
ואם היית יודע שאני אמות מחר
האם היית אומר סוף סוף שאתה אוהב אותי
ומנשק אותי
עד שהכל היה נגמר?
|
האם תמצא בסוף הדרך
את שביקשת?
האם כשתמצא אותו
תדע שזה מה שחיפשת?
|
כמו חרוזים אספתי אתכם עם השנים
ומעולם לא ידעתי שנתפזר
כשניפול על הרצפה.
|
אוהבים צעירים מחפשים שלמות,
מחפשים להתאהב בדבר האמיתי
אוהבים אחרים מבקשים למות
|
מה אומרים למישהו שכל כך הרבה שנים
מדברים איתו כל כך הרבה מילים שאי אפשר להגיד?
מה אומרים לו?
האם בכלל אפשר להגיד?
|
את מה שבפנים אי אפשר לקחת ממני,
אבל את מה שבחוץ אפשר לשקר
את הדברים שהיו בינינו אי אפשר לשכוח,
ומה שלעולם לא יהיה אתה יכול רק לתאר
|
לפעמים הריחות מזכירים לי ימים אחרים,
או שירים ששמעתי כשהיינו ביחד,
וגשם ראשון ורטוב במיוחד,
ותחושה מוזרה של בדידות ושל פחד.
|
מכתב לילד שלא יודע מה הוא רוצה,
מילדה מאוד מבולבלת
הוא אמר לה פעם שהוא אוהב אותה
היא לא יודעת את מי היא אוהבת
|
ניסיתי לתאר אותך למישהו לפני כמה ימים,
חשבתי על לילות רבים של סודות וקסמים
חשבתי על פרפר שמניח את כנפיו על עלה הכותרת
ועל תמונה אלוהית בתוך המסגרת.
|
אני רוצה עדיין להאמין שיש דבר
אחד, בין כל הדברים הארעיים והעירומים
דבר אחד שהוא בחדרי חדרים,
ואחד שהוא
|
תשבי ותכתבי את חייך,
הוא אומר לי,
את הרי אומרת שהרעיונות הכי טובים באים בלילה.
|
לא כתבת לי כבר הרבה זמן, המכתב האחרון שקיבלתי מקומט בפינה
הימנית. גם האותיות מחוקות מעט, זה נראה כאילו בכית. אני לא
יודע איפה את, מה את עושה, האם בלילות גבר אחר לוחש ללבך
מנגינות נעימות,ומלטף את גופך הרזה,ולאור הירח וארבעה כוכבים
אתם נושמים וחיים זו את זה
|
באמת הכי הייתי רוצה להיות משוררת -
ששיריה נוגעים באנשים ונותנים להם כוחות
שהשירים שלה יצחיקו,
אבל גם יורידו דמעות מלוחות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אז מה את אומרת
של מי יותר יפים
שלי או שלך? בטח
שהגודל קובע
מיכלי משווה עם
שירה באמבטיה
מול הראי ומנתצת
את השקר החברתי |
|
