כאילו היו מראה של מוסר ומצפון, אני מביט בהם ורואה את
חסרונותי ומגרעותי שלי, וכל הדברים הרעים שעשיתי, כל המחשבות
הטמאות שהחבאתי, צפים ועולים מול העיניים, והם יודעים הכל,
קוראים הכל, מרגישים הכל.
"על מה את חושבת?" אתה שואל, מחייך לראווה.
"על המוות." אני עונה בפשטות ומישירה מבט אל החוץ. תחילה הדשא
הירוק, הרך, לאחריו גדר המתכת המחלידה ועץ האלון המט ליפול.
ולבסוף, השמיים, כתמיד.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
