|
 124966918
"מה שהזחל
מכנה קץ-העולם
מכנה המשיח
פרפר." (ריצ'ארד באך).
וגם היא רצתה לשיר איתם, לצעוק לאלוהים, להרגיש את הצלילים
מחליקים מגרונה והופכים למילים.
כשהיתה קטנה היא גם עשתה זאת. אז, היתה הפעם הראשונה שבה קיבלה
מכות על שצעקה לאלוהים.
|
"אל תלך" היא לוחשת, לחישה אחרונה ונואשת כשהיא רואה אותי לובש
את המדים, נועל את נעלי הצבא השחורות הגבוהות ומרים את הרובה
שהיה מונח לצד המיטה. אני מחבק אותה, מנשק ברפרוף את שערה,
"אני אוהב אותך" אני לוחש, "ואני נשבע שאחזור, אני נשבע.
|
היא הייתה בחורה יפה, קטנה ורזה, שערה צבוע אדום, מסופר קצר,
מזדקר לצדדים .
|
אני לא יודעת, תגיד לי למה אני לא מוצאת אהבה, מה לא בסדר בי?
מה זאת אומרת שזה לא בטוח משהו בי, נסיבות אתה אומר, סבלנות!
|
הוא נגע אז בפנים שלה, והיא מעולם לא הרגישה עירומה כמו באותו
רגע, נגע בפנים שלה וביקש שתכתוב, אמר שלשם היא צריכה ללכת,
שמקומה לא איתו, לו אין כבר מילים. היא בכתה קצת, והוא גער בה
בתגובה ואמר לה לא להניח לזרם לסחוף אותה.
|
הלכתי גוססת ואויר קיץ חם מקיף אותי, וחשתי נורא מאוד והמראות
הצליפו בי בחלקם ובחלקם האחר חלפו לפני כבחלון של מכונית נוסעת
אשר אינני מביטה מבעדו וישנם רק ההבזקים.
|
כמה נשיקות נשקתי לאוויר בהעדרך, כמה אהבה שלחתי לך בעודי
מצמידה את שפתיי בכמיהה מתוקה אל שפופרת הטלפון.
|
בעודו צועד ברחוב חשב לו תום על השקיעה, שגם אם ירצה יותר מכל
לא יוכל להחזירה כעת, ודבר זה גרם לו לכאב רב, משום שלא מבחינה
פילוסופית חשב הוא כעת, אלא על גליה. על גליה, אותה רצה להחזיר
אליו עכשיו יותר מכל
|
היא מלטפת אותן עכשיו, עיניהם עוד פרודות, לאט לאט, בתנועות
רכות ואיטיות, האופק שנשקף מעיניו נמוג והוא מסובב את ראשו
לכיוונה, חיוך נמתח על שפתיו.
|
צבעים צפים בראשי, מבקיעים את חשכת החדר
|
ואתה, אל תנסה לשנות,
במה אתה שונה שתצליח?
כולם כבר ניסו, כולם כבר חלמו,
מי אתה, שאחרת תוכיח?
|
אני שוכבת עם ראש על הברכיים
והנפש שלי שוחה בתוך אמבט
|
אמא כיבסת את ריחו מבגדי,
איך יכולת שלא להבחין?
|
רק שאוכל לגעת בך שוב,
לחוש את עורך,
בידיי, בשפתיי,
עוד ועוד,
עד שלא נוכל לעצור,
ואחוש את פיך.
|
והלילה עמוק,
ונוקפות הדקות,
לא שומעת שוב צחוק,
וגם לא אנחות
|
לנסות לבטא במילים רגשות רבים כל-כך
לסדר בתבניות ולהגדיר
תחושות אשר זורמות בכל גופי,
|
אתמול לחשתי לך מילים כה מתוקות
שנטפו ממני כמו שרף מעץ פצוע,
|
התחשק לי
והחשק מילא את כל נפשי
את כל גופי,
המה בי.
|
רוצה להיות איתך,
כשבחוץ גשם,
ומן החלון נשקף נוף גגות רטובים.
|
אמרת לי: שלי
בסוף מילה מלטפת
כמו שהזהרתי את עצמי שלעולם לא לומר;
|
אני רוצה להיות במחציתך, ולא יכולה. הם לא נותנים לי, משגיחים
אחרי בקפדנות, אוסרים אותי, עלי, אותך, משום מגבלות אהבתם
החונקת, המגבילה, משום הנורמליות שלהם
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
מבקר הסלוגנים
הכי מבדח אותי.
הוא מתייחס לכל
דמות כאילו היא
כותבת לעצמה את
הטקסטים. כה
תמים, אפילו
המונולוגים של
ג'יי לנו, לא
הוא כותב אותם.
אחד שמאשר את
הסלוגנים ואין
לו איגוד
מקצועי. לכותבים
בטלויזיה יש,
לצלמים יש,
אפילו לאלה
שמושכים את
הכבלים יש איגוד
מקצועי. אבל
למאשרי סלוגנים
אין. |
|
