|
איננו יודע לדבר אליה, אז כותב לה.
איננו יודע לדבר אליה, אז כותב.
איננו יודע לדבר אליה, אז?
איננו יודע לדבר אליה.
איננו יודע לדבר.
איננו יודע.
איננו.
שמתי לב בזמן האחרון שהשורה עם סימן השאלה הכי
נכונה.
לא יודע לדבר אליה, אז?!
לא כיף כל כך לחשוב ככה, הא?
הוא התאושש, כבר פחדתי, הוא רץ לעברי, שלף מקל טרניטיום שחור,
חזק, כואב, והניף, פגע, והעיף אותי שלושה קילומטרים אחורה.
עכשיו כבר הייתי עצבני, הוא לכלך אותי, והכתים אותי בדם. קמתי,
שלפתי את החרב שלי ועוד סכין קטן, והחזרתי אותם. הוא ציפה לזה.
|
לא ידעתי מה קרה שם, אבל משהו בי נדלק, היא הזכירה לי מישהי
שאיבדתי פעם, המבט העצוב שלה, העיניים הכחולות שלה, השיער
החלק, אדמדם, הגובה.
|
"זה רק פצע שיטחי," אמרתי לה, "זה באמת כלום, תראי." הזדקפתי
כמה שיכולתי, עשיתי את עצמי גבוה, כדי שלא תפחד, זה לא שינה,
ממילא הייתי גבוה, לא הייתי צריך להזדקף, זה כאב. היא הביטה בי
במבט מבועת. "אל תדאגי, נלך אליי הביתה ומשם נזעיק עזרה, זה
מאתיים מטר מכאן...
|
הוא ישב שם, תוהה, מסתכל בכתם העוד יותר חום מבדרך כלל בשמיו
החומים של עולמו.
הכתם זז, בתחילה הוא חשב שהוא חולם, הוזה אבל הכתם זז שוב...
עכשיו הוא בהה בו לראות אם יזוז בשלישית...
|
When I awake from flying,
A line of fear appears to me
|
your shadow is a window look through it
|
מה קורה כשחיים נגמרים?
האם אנו פשוט נשארים?
|
אני רוצה את זה, אוהב את זה
כל פעם מחדש.
זה טוב יותר, חזק יותר,
אני כל כך נרגש.
זה טוב וזה טעים וזה נעים לך בפה,
כל כך הרבה יותר טוב כי זה.
|
מה הם עושים שם?
הם לא זזים שם.
הם לא חיים שם.
|
הבטיחו שנתנקה,
שלא נחזור לפה יותר.
אמרו שזה חמש דקות,
וסבא לא חוזר.
|
עכשיו אני יודע שאני אוהב אותך,
אז למה אין לי כוח,
למה אני מפחד כל כך?
אולי זאת סתם בחילה,
אולי זה רק אני,
אבל האם את אוהבת אותי?
|
You!?
Are you the same God who gave me my life?
|
בראשית הייתה הזדמנות, וההזדמנות נוצלה. אך כדרכן של
הזדמנויות, היא לא באמת נוצלה, היא רק השריצה וגדלה ואז ירקה
החוצה עוד מליון כמוה, יותר אחיות מאשר צאצאיות.
|
הוא ראה אותה, קלט אותה מיד, תפס אותה, חיבק אותה אליו,
|
|
|
