|
יונתן הסתכל עליה ולא ידע מה לומר.
בלה הסתכלה עליו חזרה בפרצוף מבוהל ולא אמרה כלום, כאילו חיכתה
למוצא פיו.
"רגע.... חשבתי שאת כבר הבנת לבד שאת כבר ..." יונתן מלמל.
"על מה אתה מדבר?" בלה חייכה חצי חיוך לא ברור.
"את היית חולה כרונית, עכשיו את מרגישה טוב.
|
לריסה רצה לכיוון חדר שבע, כשנכנסה לחדר היא ראתה את המוניטור
מראה קו ישר, היא הושיטה שתי אצבעות למדוד דופק אך היא לא
הרגישה דבר.
מייד היא פתחה את חולצתה של החולה והחלה לבצע בה עיסוי לב,
לאחר דקה נכנס הדוקטור.
|
מה אני אגיד לכם... אם תשאלו אותי, החיים היום הם לא מה שהיו
פעם. פעם החיים היו הרבה פחות קלים, לא שאני חושב שקל לחיות
היום, אבל כאשר אני יושב פה על הספסל ומסתכל על החבר'ה
הצעירים, השובבים, המופרעים, אלה שלא מפחדים מכלום...
|
עמדתי מולך ולא ידעתי מה להגיד, אתה שוכב ככה על המיטה, עיניך
פקוחות כאילו אתה מסתכל עלי ורואה אותי. האחות נכנסה לחדר
לבדוק אם הכל בסדר, הסתכלנו זה על זו, והיא שוב יצאה החוצה.
|
"את יודעת כמה חולות סרטן היו מתות להתחלף איתך? היה לך סרטן
שלוש שנים מבלי שטיפלת בו. אני נמצא בעבודה שלי כבר הרבה שנים
ואני עברתי כמה חולות סרטן ואני רוצה להגיד לך שאת מוגדרת שם
למעלה כנס רפואי."
|
|
|
הקץ למופקרות!
מחתרת סיינט
וג'ינה. |
|
