|
ילידת 84'...
ולמען האמת אין דבר שאני יכולה לכתוב שיספר על מי
שאני,
מלבד שלוש מילים...
חייה
בחורף
תמידי...
אותו הילד שחכמתו התגלתה לכל העולם, ולא בדיבור.
הילד בעל המבט הנופל, זהו אותו הילד שנמצא כאן מולי,
הילד שפניו ממוסגרות ומגעו כקרח.
כן, זה אותו הילד.
|
הלילה שוב התכנס בחדרה, ודן באותה השאלה...
הכוכבים טענו שיכול להיות שהכל זה רק בראש שלה,
והיא אמרה שהיא יודעת שזה ממשי, הרי יש בה את היכולת להרגיש
(לא דבר שממש שימח אותה... )
|
אז הצתת האור, וחיממת את לבי
לא היית הראשון שהיה כך לצדי
|
שוב הוא הולך, או שכלל לא חזר
|
אם הייתי למילה,
בואי נאמר- היית לשיר.
אם הייתי רק לקרן,
את היית מה שמאיר.
|
הכל חוזר כבומרנג,
עוד מעגל הושלם.
|
אתה מביט אל העיניים
רגשות מתמוססים,
כל מילה צלולה כמים
כל שתיקה שווה מילים.
|
נפסיק כשנרצה ונמשיך כשיוחלט.
|
הבטחתי לעצמי שלא אשבר
שאמצא בתוכי ת'רצון להתגבר.
הבטחתי לעצמי ששוב לא אבכה
שלא אשב, ולבואו אחכה.
|
הוא הביט לתוך עיניה וציפה אל המבול
כרגיל ניצב באמצע זה "הורד" הנבול
|
הייה שלום לך מלאך
ולכל שלא קוים, אך הובטח,
הייה שלום לחיוך הקטן
ולכל שהיה ודעך עם הזמן.
|
ידענו שהרגע יגיע
אך עדיין הרגשנו מופתעים,
כיסינו עיננו בים של סרטים
ראינו את מה שבפנים.
|
וחבר אחד הלך לו, ושני נפצע רק קל
חוט שידרה אחד נקרע שם מהאום המקולל,
ותתן לי רק לשכוח את אושרת המתפתלת
שכמעט ומעדה היא על ביטנה המהוללת
|
שני הפכים, כמו מים ואש
צעדנו בשביל שגם כך השתבש,
הרוח דחפה בגבינו- קדימה
אך יד אחר יד במהרה היא הרימה.
|
ברגעים של הרהור אני יושבת וכותבת
ומתוך החושך באה הארה,
מעולם בחיי לא הייתי נאהבת
או לפחות לא נאהבתי באותה הצורה.
|
השבת אלי את הצורך לכתוב
לנסות להוציא במילים את הרוב,
הצורך לצעוק, לשנוא, לשקר
לצרוח, לבכות, לעצור ולשחרר
|
וקור מכרסם את בשרי האפור
אך לא מהחורף נובע הקור.
|
חשבתי שתיפול אל בין רגליי כשאלך
שתתפוס ידיי בחוזק ותשפיל מבט דועך,
שתקרא בשמי לנצח, או לכמה רגעים
ותחשוף את רגשותייך, אם היו כלל קיימים.
|
רציתי לכתוב לך שיר בחרוזים
|
כשנפגשנו רק הבנתי
לשם מה נוצרו קוציי.
|
כשאין מה לכתוב והגוף מתרוקן
נזכרת במה שהיה וכבר אין
|
פחדתי למות ולא לראות אותך שוב,
שלא אוכל לחוש שיערך הרטוב.
פחדתי למות ולא לחוש בזוג שפתיך,
נצמדות אליי בחוזק, מבטאות מחשבותיך.
|
עכשיו הוא בא, את גופי מחבק
את כל השלם לא מוסיף לפרק
|
ואדם מוצא אושר במגע ושיחה
כשיורד עליו גשם, רואה בו ברכה,
ואם תשאלו הוא יאמר "זה מספיק"
לקום סתם כל בוקר ולישון כשמחניק.
|
נומי ילדתי הקטנה הענוגה, ברחי מעולם הזוועות
לו רק ידעתי כמה את יפה, כמה כואבות הפרידות
נומי ילדה מתוקה עזובה, היי כמלאך מרחף
היי לגבעול עטור בקוצים, אשר בגני יזדקף
|
ואני יודעת שיהיה לי נורא קר בלילה,
ושלא יהיה יותר מי שיחבק... שינשק...
|
אתה הצחוק כשיש בי עצב
וחיוך במבוכה,
|
זה בטח נורא נחמד לך שיש מישהו שחושב עלייך כל הזמן....
מישהו שאוהב אותך מכל דבר אחר...
|
לחשוב עלייך זה להכאיב לעצמי בכוונה,
|
לא... עדיף, יותר עדיף בלי!
|
תגרום לי לשנוא אותך...
כי כבר כל כך קשה לי לאהוב אותך לבד...
|
|
|
אתמול תהיתי איך
קוראים
לצ'ופצ'יק של
הקומקום. עכשיו
כבר לא.
אחת שתהתה
ועכשיו לא. |
|
