|
עצמותי חלולות והדם סמיך בעורקיי
|
לפעמים הכל נראה לי לא מציאותי מרגישה שאני מהלכת בעולם של
צללים נסחפת עם הזרם למטה
|
לא אבקש יותר
יותר ממבט
יותר מיד פתוחה ואצבעות
|
|
|
- על מה את
מתחרטת?
"על המכנסיים
הלבנים ההם
מקסטרו. מאתיים
חמישים שקל
בשביל מה?
להיראות כמו
איזו ג'יי לו
מהשכונה עם תחת
בגודל מזרח
ירושלים".
- לא, משהו
משמעותי שעשית,
ואת מתחרטת
עליו.
"אה, אז מלחמת
יום כיפור".
(מתוך הראיון
האינטימי
והבלעדי עם איזה
אחת. בקרוב). |
|
