|
אה מה? אז כאן כותבים כל מיני שטויות על עצמי?
אני שונאת אותך.
מכף רגל עד ראש, אתה כל כך מרגיז אותי. מרגיז אותי שאתה אפילו
יודע את זה!
|
אח.. מוזר, זה כואב. זה לא אמור לכאוב. לפחות אני חושבת שזה לא
אמור לכאוב... לא יודעת זה מה שאומרים.
|
"זה בוקר זה?" חושבת לעצמי ושמה על עצמי את המכנס המוכתם
באקונומיקה שהיה פעם שחור
|
היא הפנתה מבטה לרגע קט, התבוננה בשעונה המבשר את השעה 14:17,
"צריך למהר, את תאחרי את האוטובוס" צעקה לחבתה שצעדה מרחק מה
לפניה, והרימה רגלה
|
יש לו עיניים מהממות, חשבה לעצמה. לאחר מכן, מבטה ירד אל אפו,
שפתיו, אחרי שניה קצרה הם כבר התנשקו
|
Squeeze my hand
In the palm of yours
|
I was born and razed and died.
Seemed to laugh yet often cried.
Felt some pain, some drops of rain,
A sunny day, which went away
|
I want to reach my fantasies
But on the ground I beg and pleas
My dreams are cradle of my life
Which end in front of my eyes
|
I stand at the field
I'm looking around
Everything's burning
I fall on the ground
|
החזקת לי את היד,
נישקת אותי.
התקרבת כמו שאיש לא התקרב אלי מעולם.
הגבתי, בדרכים שלא ידעתי שאני מסוגלת.
|
כל אותם ה"אתם"
שזכורים לי לרע,
כל אותן הדמויות
שחוזרות במראה.
|
אל תחייכי אליי,
כי חיוכך מזוייף.
|
חחח אין הרבה מה להגיד.
נכתב בהשפעת החברה שלי והאקס שלי.
|
תמונות על הקיר,
זכרונות אבודים,
אהבות נכזבות,
והרבה שקרים.
|
גרמת לי לבכות, גרמת לי לצחוק
ובחרת פשוט לבגוד.
|
העולם משתנה
לאו דווקא לטובה,
העולם לא עונה
לא נותרה עוד תקווה.
|
זה היה חורף
והיה נורא קר,
ואף אחד לא היה שם
ולא אמר לי שיכאב
להיות לבד.
|
מחפשת פינות מפלט
סמטאות חשוכות מרפא
חתכים שנפתחים אל תוך נשמתי
לולאות של עבר רחוק
|
כל כך מאסתי מלכעוס
זה חסר טעם לבכות.
|
אני מלכת הבדידות
האפור, והאכזבה
פורחת למראה שלושה זרים
|
תמיד חושבת, לפעמים יותר מדי
|
החיים הם מסלול ארוך, יש שעוברים אותו ללא קושי או מאמץ, אני
לא אחת מהם.
החיים שלי הם מדרון תלול עם סכנה תמידית למפולות וסלעים
שניצבים באמצע וחוסמים מעבר.
|
הרגשתי שתמיד מדברים מאחורי הגב שלי, מרכלים, מנתחים, מחטטים
עם אצבעות חשופות בכל שארית של גלד שניסה להחלים.
אין פלא שנפתחו כל הפצעים מחדש, לא נתתם לי מנוח, כל פעם הנשמה
שלי הרגישה שסוחטים אותה כמו סמרטוט.
|
|
|
למה לקנות
מרגרינה בטעם
חמאה כשאפשר
לקנות חמאה?
מר גרינה תוהה. |
|
