|
"Slip sliding away, slip sliding away
You know the nearer your destination, the more you
slip sliding away"
(Paul Simon)
הם מתעוררים בבוקר, ועוד לפני שהם קמים מהמיטה, הוא אומר לה
שהוא לא אוהב אותה יותר והם צריכים להתגרש. היא לא מופתעת, אבל
כואב לה.
|
"למה היינו צריכים לעזוב?"
"כי היינו צריכים."
"אבל אמא עוד שם."
"אמא לא שם."
"אז איפה אמא?"
|
היא אשה טיפשית. יש לה חיים משעממים. הדעות שלה לא חשובות,
הדברים שהיא אומרת לא מעניינים. באופן כללי, היא טיפוס שטוח.
לא רוצה לחשוב על דברים לעומק.
|
אני עולה למעלה, לחדר שלהם. דופקת על הדלת. "אמא?", אני נכנסת
פנימה. אמא שוכבת על המיטה. "הכל בסדר?", אני שואלת. "מה
השעה?", היא שואלת בחזרה. "עשרים לשש. ואנחנו צריכות להיות שם
בשש וחמישה. מה קורה?".
|
אני רק צריכה לעשות קצת מדיטציה, להרגע. Breathe in, breathe
out. כמו בסרט. אני קראטה קיד. אני כל יכולה. ואני יכולה לעשות
גם את זה.
|
"עוד מעט הוא ימצא אותי", אני אומרת לעומר. "הוא יראה את השם
שלי איפשהו, יראה מה כתבתי עליו. ידאג שירשמו אותי באיזשהי
רשימה שחורה". עומר קם, וסוגר את הדלת בחדר. הוא מתיישב לאט על
הכסא שמולי. "על מי את מדברת?", הוא שואל.
|
טריקת דלת. היה נדמה לי קודם ששמעתי אותך מסתובב בדירה. צדקתי.
פוקחת עיניים לאט, תולשת את השמיכה מעליי, ומדליקה את המנורה
שליד המיטה
|
אני ממש רוצה לישון. כבר יומיים שלא יוצא לי להפגש עם אמיר.
אני עובדת עד מאוחר וחוזרת מותשת הביתה.
|
אמרת לי
שאני רוצה להיות גדולה.
|
היכן שלא תמצא
היכן שלא תראה
זה בעצם כאן
|
מי חזק יותר עכשיו,
תגיד לי אתה
מי שולט יותר
|
כל פעם שאני נופלת
משהו בא ומציל אותי
(וזה לא אתה)
|
לפעמים אני חושבת
(כן, גם זה קורה לי לפעמים)
שאם אי-פעם נחליט להפרד
יהיה הכל לטובה
|
נרקיס
מסתכל אל האגם
מסתכל על דמותו באגם
|
תזכירי לכאב שלא יכאב
שלא יכאב יותר
|
|
|
מי שמשקיע
בעתיד, בורח
מההווה.
ולהיפך. |
|
