|
טי.
ציפית וקיווית ושאפת כל כך רחוק
אבל לא העזת לעשות כלום בשביל לממש את זה.
ועכשיו שאתה מתוסכל וחסר אונים... אתה מתחיל לחפש אשמים
תסתכל על עצמך לרגע מהצד
אתה לא מוכן לקחת את עצמך בידיים,כל יום רק מתלונן על כמה
העולם אכזר
הוא אכזר כי אתה הפכת אותו
|
במבט אחד של עינייך,
מבט חד,
וכואב,
וחזק.
|
הגשם עוד ממשיך לשטוף,
ושוב חודר הקור.
הקור שכבר היה שם,
הקור שעוד יחזור.
|
לאהוב עד כדי כאב
ולחיות עם הלב שיודע
כל דקה של דממה מתנשאת
בתמימות את הלב הוא קורע.
|
לאהוב זה דבר מיוחד
זה לא דבר שהולך ובא
לאהוב קורה לך רק פעם אחת
אבל באמת
|
על סף המוות,עטוף בזכרונות
הוא כבר יודע... ולא כואב עוד
השלים עם העובדה שזה נגמר
שהוא הולך, וזכרון נשאר.
|
יושב בתוך המגירה הקטנה שלו ומחכה לחוסר מצברוח
|
רע לי, אבל אשתוק ואחייך כדיי שלא תדעו
שגם השמחה הזאת נושאת איתה כל כך הרבה עצב.
|
אני מבחינה בטיפות גשם קטנות, קרירות, עוטות את פניו בשלווה
הוא נראה רגוע. מחייך.
משדר חמימות מעמוק בפנים, למרות שפיזית בטוח היה קר לו.
הגשם החל להתגבר. נהיה חזק, עוצמתי יותר.
|
הוא היה שונה ומיוחד. תמיד עורר סקרנות בעיניי כולם.
הוא היה חזק. הוא היה שורד. הוא שידר אדישות. אף אחד לא חשד
שזו בכלל הסוואה, הסוואה מתוך בושה.
|
|
|
הצעתי לפרה לשכב
איתי. היא שאלה:
"והגודל לא
יפריע?"
אז אמרתי לה:
"אל תדאגי, זה
יכאב לך רק
בהתחלה"
חרגול |
|
