|
אוהבת לכתוב, אוהבת לצלם.
משוגעת, מבולבלת אבל אוהבת לצחוק.
ומהו הכוח שמאפשר לה להחזיק ספר כל כך כבד עם מאות עמודים
וכריכה הקשה? זהו כוח הסקרנות.
|
יום אחד הוא התעורר עם זנב, זנב יפה כזה, שחור ופרוותי עם קצה
לבן.
|
ואני מביטה מלמעלה, כמו על בועת מים קטנה,
כמו מבעד לצעיף שקוף למחצה.
הכל מטושטש אך רואים את כל הפרטים של החיים הארוכים.
|
והנערה, מרגישה במבטו, ממהרת הביתה, אל הספרים האהובים שלה,
שמספרים על אהבה שתמיד חלמה עליה, התשוקה האלוהית והמרגשת.
האהבה שתמיד רצתה, אך לא הצליחה להשיג... ולא להבין.
|
את ההורים שלה היא ראתה בפעם האחרונה בגיל 9.
מאז עבר זמן מה, אולי שנה, אולי 10 שנים.
|
הוא נפל...
כנפיו הפסיקו לעבוד, הוא ניסה לנופף בהם, אבל הם היו מתים
לחלוטין.
הוא צלל וקיווה לשרוד את הנפילה.
|
כשהוא נולד, הוא היה נורמלי.
המשקל היה בסדר, הוא בכה כמה שהיה צריך ועבר את כל הבחינות עם
ציון 9.
תינוק נורמלי לגמרי.
|
חבל שאנשים בוחרים בעצב,
כשממש ליד יש שמחה.
|
נסה להסביר לי את האהבה
כי אני לא מבינה אותה
|
שמלה לבנה, שלמה, טהורה
אך מבפנים היא הרגישה
שחורה, שבורה, חוטאת.
|
הוא היה רוצה לדמם,
אילו יכול. אך אין לו דם,
|
אבל בעצם, הן סתם חופן מילים בשבילך.
ובשבילי, חתיכות מנשמתי.
|
קשר כזה לא יכול להנתק,
לא בגלל טעות אחת.
|
ליז'אנג, סין, 2005.
בבאזר של העיר
|
|
|
