|
"חיה שנית, מות תחילה" - פסוקי השטן
רצתי הביתה לחפש נייר דבק, אני לא מתכוונת לשבת ולהתאבל עליו,
אך לא מצאתי, מעולם לא הייתי זקוקה לנייר דבק בעבר, מעולם לא
הספיק גבר לפגוע בי, רצתי לחנות לקנות את הנייר, ממהרת כאילו
מחר כול זה לא יכול לחכות, בחנות פגשתי בפרצופים מחייכים,
כאילו ציפו וחיכו ליום
|
שמעתי פעם איש זקן צועק ברחוב שעץ הדעת זה כמו התאבדות
|
כבר מזמן התחלתי להסתובב עם האקדח שלי לכול מקום, משום מה
הפתגם "מה הוא איים עליך באקדח, אתה לא חייב להיות חבר שלו!"
קסם לי
|
מעולם לא היה שם ראי כפי שהוא, רגיל, החדר הזה הכיל מראות
מיוחדות שעיוותו את הגוף ואת הפרצוף, לפעמים בצורה מצחיקה או
מפחידה, אבל אף פעם לא רגילה.
|
רחוק מכולם
אך קרוב לכולם
נאבק בין בדידות נצחית
לאהבה רגעית.
|
עוטף אותי ברכות
מרגיע אותי קלות...
|
כיצד נמלטת מחשכת החיים שלי
כשנראת כמלאך שבא להצילני
|
הגדרה רפואית: מוות קליני הוא מצב שבו האדם חי בזכות מכשירים
הממשיכים את תפקודי הגוף. כאשר המוח מפסיק לשלוח אותות מפסיק
גם הלב לתפקד. אולם אפשרי מצב שבו המוח ממשיך לתפקד אך הלב
אינו עובד עצמאית.
|
היד שלי קטנה מדי מכדי להפוך את השעון הגדול
הגרגרים שלי מעטים מדי בשביל השעון הגדול
הזמן שלי קצר מדי בשביל לדעת מתי להפוך את השעון הגדול
האמונה שלי בעצמי קטנה מדי בשביל להתמודד עם השעון הגדול
למה אני צריכה להתמודד עם זה?
|
אין לי תיאור...זה דחליל - ישו שכזה...דחליל צלוב עם תרצו...
|
כול הפריקים שמאוהבים בפוזה- כמו שאני הייתי ואני מודה...
ככה אני הרגשתי ...
|
אומרים שנעליים אומרות הרבה על בן אדם...אני מציגה את עצמי
|
חברה שלי פעם אמרה משפט "אז הוא מנגן על עצמו כינור"- והתכוונה
לידיד שלי שניסה להתאבד...לקחתי את זה קשה אני משערת...
|
|
|
בכל פעם שאני
קורא ספר חסר לי
הכפתור של
ה"הגיבו" בסוף
והסלוגנים
בצד...
צרצר |
|
