|
קצת קשה לה לכתוב על עצמה
אבל אוהבת שוקולד בלילות מקפיאים.
ירוק של יום יום מתערבב לי עם אשליה תכולה, לנצח אבהה בחלל
עטור כוכבים ואתהה מתי תאספי אותי אלייך, מלכת הלילה. האבק שלי
הפך עצמו לנוזל סמיך שמחפש לנו ריחות וצלילים שיסכימו להתחבא
איתנו תחת ברוש שלא חפץ להיות במקום אחר.
|
אולי אתה עדיין אבל לא קוראת לך יותר.
הקול שלך חזק לי מדי, הפנים שלך נוקבות ולא רוצה להבין את
החיוכים שלך עכשיו.
|
מרגישה את שיודעות בי - בורחת מהיום. לאט נסוגה בצעדים בטוחים
ועיקשים והעיניים... מרוכזות ונעוצות בניסיון לבלבל ואני מסיטה
גופי וסוגרת. יודעת שככה החוזק מפלס מקום לחלחל בי
|
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "סוג של
הנחה"
- "מה?"
- "אה, חשבתי
ששאלת 'מה
השערה?'
לא שומע טוב |
|
