|
נולד בבית החולים הדסה הר-הצופים בשנת 1977, העביר
את ילדותו בירושלים ועבר לפריפריה.
במקצועו: מטפל הוליסטי, מנהל רשתות וסטודנט נצחי.
הגדרה: מסובכת. כבר לא ילד, אבל לא ממש מבוגר. משהו
באמצע, בתהליכים...
אולי הוא ימצא את זה
הוא יבין שזה עליו
ולא ידבר איתי שנתיים
אבל לי כבר לא אכפת
|
פאק!!!
שוב פעם בא לו לריב.
אין לי זין בשביל זה.
שוב פעם "יש לך מחזור"
שוב פעם הוא ניסה לעצבן
|
היא כל מה שאני לא
אני כל מה שהיא לא
אומרים שהפכים נמשכים
אבל יש להם גם סיכוי?
|
עכשיו חזרתי מהלוויה צבאית. היה מאופק, יבש וכואב. הר הרצל הוא
מקום מאוד שקט. הוא מת על קידוש השם, ככה אומרים. אני חושב
שהוא נרצח בדם קר. סך-הכול ניסה להציל בתים של פלסטינאים מאש,
וסופו שנהרג מאש.
|
אני מדבר על לא להביע רגשות. לאן שלא תקחו את זה, זו נכות.
לא לחייך כי יש לך גבס על הפנים או כי פשוט אין לך תחושה,
או לא לאהוב כי מעולם לא ידעת מה זו אהבה, ואפילו לא לבכות
בהלוויה,
למרות שזה כואב מבפנים, עדיין, זה קשה להוציא את זה.
|
רק ליפול על גן עדן, בדרך קיצור
רק ליפול על גן עדן, זה כל הסיפור...
כמו בשיר של תופעת דופלר
רק שזה לא יקרה בחיים...
|
אני רוצה להרוג את הכלבים של השכנים.
לא. מעולם לא הרגתי כלבים, ואם לומר את האמת, גם עד לפני שבוע
אפילו לא העלתי בדעתי את הרעיון זה. אבל עכשיו הם עיצבנו אותי.
לא, זה לא בגלל שהם נבחו בלילה, לא בגלל שדרכתי על הקקי שלהם,
ואפילו לא בגלל שקמתי בוקר בהיר אחד וה
|
קאמי היה סופר ופילוסוף ששאל שאלה מאוד מעניינת. על השאלה הזאת
כתבתי את הטקסט הנ"ל.
|
אני מאמין באלוהים,
מכיר את המצוות והחוקים,
יודע מה יקרה לי אחרי שאמות.
|
|
|
"...אבל יש את
החרא המושלם,
כזה שאתה מחרבן
ומחרבן ואין מה
לנגב..."
(מתוך "המדריך
השלם לחרבונים") |
|
