|
ויום אחד הם גילו את סודה, והיא נשלחה לגלות. את ארבעת הקירות
צבעו בשנית, למחות כל סימן. את הפינה שלה השמידו. גם אותה עצמה
כמעט והצליחו להחביא בין ארבעה כתלים אחרים, לבנים וצחים. כמעט
ואיבדה את עצמה, אבל ידעה שהיא צריכה לחוות שוב את הדלת הנסגרת
מאחוריה
|
אומרים שבראת את כולם בצלמך, ואני הקטנה- גדולה תוהה בעניין.
שהרי אם צלמך הוא צלמו, אזי מהו צלמי? ואם אתה הוא האלוהים,
אזי מיהו השטן, שהרי אומרים שנקמת ילד קטן לא ברא השטן, ואני,
מי ינקום את נקמתי שלי?
|
|
|
אמא, התעטשתי
וקרעתי וריד
בצוואר. תאהבי
אותי!
אפרוח ורוד
מתחנן לצומי
מאמא |
|
