|
היא נולדה בשנת 86. לאחר שנה עברה משפחתה למדינה
קטנטנה ונידחת בארה"ב, שם בילתה עדי את שלוש וחצי
השנים המאושרות ביותר בחייה, שאותם, מוזר ביותר,
זוכרת עד היום. היא חולה על היפ הופ, מוזיקה ישראלית
רוק ומטאל. היא שונאת את יואל גבע ובני גורן על
שאימללו ועדיין מאמללים את חייה. בעלת כושר המצאה לא
מיוחד אבל גם לא רגיל, מציגה בפניכם עדי את
יצירותיה, ומעונינת לשמוע הערות, קשות ככל שיהיו.
התאבדות- איבוד עצמו לדעת, שליחת יד בנפשו.(מילון אבן שושן)
|
תמיד היא האמינה בעולם קסום. היא הייתה בעלת כושר המצאה מיוחד,
כולם ידעו. תמיד היו לה חברים דמיוניים, ולכן סבלה מההשלכות.
העולם החיצוני דחה אותה, כי לא עמדה בקריטריונים שלו.
|
זה לא שצביקה משעמם, הוא פשוט לא מעניין במיוחד. וזה גם לא
שהוא לא מעניין במיוחד, אלא פשוט אין לו הרבה מה לספר על עצמו.
יש בני אדם פשוטים, כמו צביקה.
|
היא תמיד ריחמה על עצמה. היו לה חברות, ידידים, משפחה גדולה,
ציונים טובים אבל היא ריחמה על עצמה.
|
גינג'י שלי, בזכותך יש בחיים שלי אור.
ג'ינג'י שלי, איתך יכולתי לבחור.
|
מסתכלת עליך ורואה מראה.
רואה אותך אותי ואת כל מה שקרה.
רואה את הסבל, רואה את השמחה,
רואה אותך ובוכה.
|
הבקשה שלך, הרצון שלי. לא יודעת במה לבחור.
מסתכלת בתוכי, רוצה לחיות. מסתכלת בך רוצה למות.
|
|
|
