|
 טוב, נו, זה ממש לא אני.. אבל תמונה מגניבה, לא? |
כשנכנסה לחדר, היא מיד קלטה את פניה המתכווצות של חווה, אמא
של נועם.
"רונית, בקשנו ממך. זה לא עושה לנו טוב, וגם לא לך!"
"אני מצטערת, חווה, אני לא יכולה.. אני חייבת רק להסתכל
עליו, לפחות קצת.."
|
"דוקטור, אני מאוהב בה מעל הראש, לא יכול לדמיין את החיים
בלעדיה. איבדתי את החשק לחיות. אני הולך ברחוב ובוהה. יושב
במשרד ומדמיין מה היא עושה עכשיו. לא יוצאת לי מהראש..."
|
לידי יש תור אחר, ארוך לא פחות, אולי גם אותו אנסה פעם. זה
התור לאמביציה. שם דוקא יש כאלה, אולי פרוטקציונרים, אולי סתם
בעלי מזל, שרק מגיעים ותוך דקות מקבלים את התכונה במחיר מבצע.
|
"מקס, מקס, אל תשאל". רגע, זה יגו. הוא ובלואי מתקרבים בריצה
קלה, ונעמדים מולי.
"מה קרה, אחי?"
"נכון הגברת הזקנה כבר יומיים לא זורקת לנו אוכל?"
"נו, נכון"
"אז ג'וני השמן אומר שהיא מתה!"
|
יואש הנואש נולד וגדל בעיר סתם בארץ לא חשוב.
הוא למד בבית ספר נידח, שרת ביחידה משעממת, ואחרי הצבא החל
לעבוד במפעל מתוסכל בתפקיד בנאלי.
|
פעמון הכניסה מנסר את רחש התפילה, מקפיץ את ירוחם לדלת,
יהודה דרוך כולו ומבטו עוקב אחרי ירוחם. ארציאלי הבן מסתכל
על אביו הרב, ובפתח מתגלה שוטר עם הכובע ביד.
|
להורים שלי יש חברים, שבכל פעם שהם באים לבקר, זאת אומרת
אחת לחצי שנה בערך, הם נוהגים להביא איתם מתנה שקנו בקניון
החדש של קרית ביאליק. בעצם, הם מכירים את ההורים שלי כבר
יותר משלושים שנה, ואז לא היו קניונים אפילו ברמת גן, אבל תמיד
היתה על המתנה מדבקה כזאת
|
אולי... אולי זה רק חלום.
חשבתי, בבוקר אתעורר.
|
כשנתקלתי בך לראשונה עוד לא ידעתי כמה קשה יהיה. אני בן
אדם, ובן אדם רואה רק את הקסם שבשערך ורוצה לגעת בחיוכך.
|
על מה חשבת שם כשטלפנת אלי?
אני חשבתי על תקווה.
על מה חשבת שם כשפגשת אותי?
אני חשבתי אהבה.
|
סמסטר אחרון,
יוצאים אל החיים
|
לשמוע שירים מלאי רגש ועוצמה.
לפתוח חלון וסתם ללגום אוויר.
|
|
|
הסלוגנים מהווים
בריחה מהתמודדות
עם המציאות.
אגודת נו-סלוגו. |
|
