|
עם היצר למדתי לחיות, רבותיי
זה אתכם שרוצה כבר לפרוק מעליי
הראוי בשבילכם זהו מה שנהוג
"אדם לא יהיה לבדו, רק בזוג"
|
כל פגישה מכילה בתוכה
את אותו הרגע של יום הפרידה
כל מה שמתחיל סופו שיגמר
תמיד ידעתי ותמיד אדע
|
"הנני הנני", תלחש ותרקוד
להבה שכזו לא היתה, (לא תהיה עוד)
תרקוד ותלחש, אך ידוע תדע
כי אחרית לריקוד זה, היתה גם היתה
|
בכה בני בכה, כי אבא מכיר
ברעה ששינה מעינך תדיר
ואין לה זריקה, ואין מנוחה
ולברוח משם זה לברוח ממך
|
הבסתי את האגו
עכשיו מכיל אני הכל
|
ואני אינני, ולא הייתי אף פעם
וכאן אין מונולוג, וכאן אין תוכחה
ובמילים לא תראה את היד שכתבה
כי את פרשנותך, ממקום היותך
|
רוצה אני לומר לך עניין אחד כאוב
עניין שכל תוכנו הוא: "אתה לא כל כך חשוב"
|
אותה האמת שנמצאת בידך
האם פעם חשבת, האם היא שלך?
|
יושב לי שותק בגלגל הענק
חושב מה הטעם בזה המשחק
מדמעה לחיוך, וחלילה חוזר
כך סובב על צירו, עת הזמן לו עובר
|
שאלה אותי זה מכבר מטרידה
אביא לפניכם את תקציר החידה
בחרתי אם כן את זו הכותרת:
"האם הייתי יכול אחרת"?
|
שעון חייך מתקתק, אתה תלוי על קצה של חוט
ועוד מכחיש ומתחמק מלהכיר במציאות
כי יום הולדתך הוא זה, בו על גופך הוצא חוזה
ולכל זה עוד יגיע סוף, לכל השקר והבלוף
|
היה היה לו סיר אחד, סיר יחיד ומיוחד
עם פגם אחד למעשה (היה חסר לסיר מכסה)
מאס הסיר בזה הפגם, רצה להיות הוא כמו כולם
ואף יהיה מכסה מפח, הכל רק להרגיש שייך
|
זורע שמחה על אדמה של טרשים
אוהב בני אדם אך שונא אנשים
גאוותי משחקת על כל הדרכים
בין שפלות של קבצן ובין הוד מלכים
|
לזה המבקש להשתחרר
ראשית, ולפני כל דבר אחר
שאל עצמך מהו אותו הדבר
ממנו תרצה להיות משוחרר
|
רועד כמו ילד ואין לי שליטה
שוכב מקופל ושקט במיטה
השרירים רועדים, המבט מטומטם
ושוב זה אני מול שאר העולם
תובנות שקניתי בחלוף השנים
עומדות נבוכות ובחוסר אונים
נופל שברירי לרגלי המציאות
והנה בפאזל יש איזו טעות
איך זה אני ששנים התפתח
חשב שהנה הוא אוחז
|
עומד אני עכשיו מולך
מה אתה רואה?
רואה אתה את עצמך
ולא יותר מזה
|
וחם כאן מאוד תחת כל השכבות
וחולם בהקיץ תחת שתי הרטיות
איך במכנסיים קצרים ורגליים יחפות
רץ בשדה של ידיים מלטפות
|
ואם שער לבך עוד איננו סגור
שב, ואספר לך איזה סיפור
סיפור שכזה לא תמצא בשום ספר
סיפור על מפלצת קטנה ושמה יצר
|
בערב, עת לכתי בשביל, ראיתי איש ובעיניו
היה ניצוץ של ידיעה, שלווה שקטה אמרו פניו
אמר "יודע אנוכי", "הבנתי לשם מה ואיך"
"אלך לשם", אמר בטוח, "ולשם כבר לא אלך"
|
עכשיו זה תורך
שאחשוב רק עליך
כן עכשיו זה תורך
|
ומישהו נפטר, ואתה קצת בוכה
אך לא על לכתו דמעותיך תמחה
כי על האדם, ועל עצמך
ועל האבסורד שבכל קיומך
|
לו רק היה בי את הכח להפסיק
כולם רוקדים, כנראה זה מספיק
|
שאלה לשם שמיים
האם אחד אני, או שניים?
כי אם משניים הנני
איזה משניהם אני?
|
כמה לבד את ודאי מרגישה
כמה צובטת אותה התחושה
שכולם מדברים על יופייך, על בגדייך
ואף לא מילה מחמיאה סתם עלייך
|
זהו שיר הלל להדחקה, אותה יכולת מתוקה
את הגרועה במחשבתנו, להשתיק בנשיקה
ואת עינינו לעצום, ותוך דמעות פשוט לסתום
את פי הילד שצועק: "הרי המלך הוא עירום"
|
ואותו האדם שאינו כמו כולם
שעומד הוא בצד ומרגיש קצת שונה
שאומר שאינו כאחד האדם
אם יותר או פחות טוב, זה לא משנה
|
|
|
זיעה לא מריחה
כמו תותים, אתם
יודעים....
ותחשבו על זה |
|
