|
אשה
קשורה בכל נימי נפשי למילים ולעברית
מתרגמת עברית<<>>אנגלית
כותבת
שחרור עם שחר משורר
צהלולי סלסול שוזר
|
בוקר
אור שמסתנן בין חלקיקים מזדהרים
של ערפל
|
נשם הנווה המוצנע בליבי
חשקת לבלובי נטושה ומושלכת
חמדה שליביתי לשווא בחיקי
|
אני לוטשת מבטים וציפרניים
ומסירה קליפה ועוד שכבה
אזנים מחדדת ועיניים
במניקור מוטרף של הנשמה
|
הבהוב של זמן באשליה בתלת-מימד
נמדד בנקודת מבט ונקודת מגוז באופק
|
שם פורחים הפרחים
והעשב לוטש ציפורניים...
ובשום שכל תבחיני
ברגעים השקטים של חסד ואור...
|
אז הבחוץ נוסך בי
קסם רגיעה
|
גם את מיכל קלועה ורקומה בי
מבצבצת פה ושם בתוך השתי
או לעת ערב עם המחשבות
|
וכמו כורים במעבה האדמה
יהלומי הרגעים ללא מילים נחצוב
|
את כל מה שכמעט
הספקת עוד להגיד
לפני הגל הבא
|
אני ריגשה גבוהת גלים
אור הירח בי נכסף
באין מנוח משברים
עולים יורדים במכושף
|
מגירה מן הזוהר העז מגדים
גוונים עמוקים בוהקים
בסגול ובפז.
|
שפע יופי ונוי יפעת עונג וחן
זה לא אמיתי, זה לא יתכן
|
הרגע המסוים,
שבריר של בין ערביים
נסדק מתוך הזמן
|
השלג נערם מאיר עיניים
חשמליות זורמות לאורך הקווים
|
בלולאות של הכחשות
אתה שוזר את העובדות
הנסתרות כדי לכסות
|
והקשת בזוהר צבעיה נפערת
מקשיתה את גווה, עולה מתקמרת
|
בוץ חלקלק, רך כמו עיסה
מלטף בקרירות כף רגל קטנה
אצבעות הרגליים מתפלשות בחדווה
|
אגלי טללים מנצנצים
על גבעולים ועל עלים
|
פונפונים במרקם אוורירי
נעימים למגע צמרירי
|
נזכרתי בזכרון עמום שהשיר נכתב בתגובה למקרה שהיה באמת, משהו
על רב חובל ישראלי ונוסע סמוי...
|
|
|
שמכניסים להדר
מרבים
בשימחה...
אחת שמסרבת
להשלים עם זה
שפורים עבר
ונגמר |
|
