|
אם יצא לך טוב ואתה לומד באוניברסיטה אז הדבר הראשון שאתה נתקל
בו הוא קיר מבטון מבוצר של אטימות.
מערכת קרה ומנוקרת. סיסטמה. אנשים = מספרי תעודות זהות.
בקשות מיוחדות? ללכת לקראתך? לא באוניברסיטה...
|
כידוע לכולכם - אין אלוהים. זה אני, שמפשל. לא ממש יודע עדיין
איך ולמה, אבל מסתבר שלא ממש יודע לשחות בזרם האי-ראציונליות
של בנות המין השני. מה שבטוח - לא זורק את האחריות על אף אחד.
אפילו לא עליך, זה שאמו עוסקת במקצוע העתיק.
|
יום שישי, 10:00 בבוקר, אכילס נוסע הביתה כמדי שבועיים-שלושה.
שלט חוצות אלקטרוני ענקי מקבל את פניו בפינת קפלן - דרך פתח
תקווה. פרסומות מרצדות, הבזקים מלאי צבע מושכים את העין, לא
מאפשרים להתעלם. ברודווי בקטן, פה בג'ונגל הפרובינציאלי
המיניאטורי הזה.
|
החושך ירד וכולם כבר נכנסו לבתים, המחנה התוסס והרועש נדם
באחת. הרקולס וחבריו יצאו לפרוס את המטענים עליהם עמלו בימים
האחרונים. היה ברור שהישראלים ינסו לעשות משהו גדול הלילה.
הישראלים ריכזו את כל הצבא הגדול שלהם ליד חווארה. כמות כזו של
משאיות וטנקים הרקולס ל
|
אמנם היום כבר ניתן להתבטא בדיעבד, אבל הסיפור הזה המכונה
'סיפור', תאמינו או לא, נכתב בכאב. כאב עצום, יגון. הכאב הכי
גדול שניתן להעלות על הדעת - כאב של אובדן. והוא נכתב מעומק
הלב. נכתב במן תמהיל קלישאי של דם, יזע ודמעות. אלא שלפרקים,
ברגעים מאד מסוימים...
|
סרה מן הסדר, הילת יופייך נוסכת אור
ושביל של כוכבים שם כשנוסבת לאחור
|
להיות או לא להיות? זאת השאלה...
|
ברגע של בדידות חשבתי עלייך
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
סלוגן הוא דבר
נפלא
קוראים אותו
כאשר מתבוננים
ביצירה
אני את הסלוגן
כותב
בעוד אחי נכנס
בי
זה כואב |
|
