|
השירים המופיעים כאן ישנים מאוד. השארתי אותם רק
כאיזה סוג של נוסטלגיה עגמומית.
הסיפורים (לכשיופיעו סופסוף) נסיוניים. אני לא
מתחייבת על שום דבר, וגם אתם לא מחוייבים להתנחמד,
אנא - ביקורת אמיתית ומפורטת.
האוזניים עוד לא הכינו את מנגנוני ההגנה והפה עוד לא הספיק
להמציא את פסגות שנינויותיו. בהעפלה עיקשת לשארית מוחו, שהיה
שבע רצון ומלא כרס מכדי להתעורר מוקדם מדי, הוא דלה את כל מה
שיכול היה.
|
היבשת גריזמבלדה היא יבשת מוזרה. כל חמש שנים היא עולה לאויר
כמו כדור פורח, לגובה של 100 ק"מ לפחות. היא מרחפת בין העננים
במשך חמש שנים, ואז חוזרת לאדמה שוב, וחוזר חלילה.
|
כשהמצב האונטולוגי שלך מוגדר באמצעות הרווח בין הצהרות הגעגוע
ומימושן הפלאפוני, אתה הופך לשפוט של הזמן. אם תזוז מהמקום שלך
ליד הטלפון, יווצר קרע ברצף החלל-זמני, ויש אפשרות גם לחור
באטמוספירה. כל רהיט מסכן הופך קורבן לבעיטות סיכול ממוקד, לכל
משפט מסתננת לפחו
|
ערוגתי, שאין לה פרחים נאים להתקשט בם, אינה ראויה כלל לשם
ערוגה. כה אמר יעקב, נטל את הטוריה, העמיס את פיתו ויצא אל
הערוגה. ומתוך שגמלה ההחלטה בליבו ביתר שאת...
|
|
|
