|
כשאחז בסכין, היא הייתה להמשך ידו, כאילו היו דבר אחד. כשלפת
את הידית הקרה, הוא עצמו נהיה הסכין, הידית, הלהב, החוד של
הלהב. הוא חתך את הבשר ביעילות קטלנית, לא היה צריך לחזור על
שום תנועה, הכל היה מחושב ומדוייק עד כדי שלמות.
|
לא רוצה כלום, לגמרי כלום,
הריק מסתכל עליי ומסנן "וואו".
|
אני לא רוצה לשחק! נמאס לי, די!
כי מה הטעם במשחק אם אין פרס בסופו?
|
האם השיר הוא סתם בזבוז של זמן?
נסיון טפשי לחבר מלים בחרוזים?
או אולי השיר הוא התעלות של נשמה
על עולם הסבל, פחד וקנאה?
|
חול, רץ בדד
שמח לחיבוק זול
חום שקרי אפור
|
דמעה קטנה, כמו יהלום,
זולגת לה לים אחר, שונה, מלא חיים,
ומתמזגת לאיטה עם מים מלוחים כמעה,
ומפלסת באיטיות דרכה לאדמה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
שלום ואהבה?
עזוב, זה לא
ילך. מה דעתך על
זה: מחנות
השמדה?
חרגול מחלטר
ביעוץ לאדולף,
מרתף הבירה של
פון קאפ, 1922 |
|
