|
בלילה אנחנו יוצאים מהפאב, והיא תלויה לי על היד, צוחקת. אנחנו
מגיעים אלי, אני רוצה לקרוא ספר, היא רוצה סקס. אנחנו סוגרים
בינינו על 30 עמודים וקוויקי, אבל אני מכיר אותה, ואני יודע
שאני אצטרך לעבוד קשה.
|
היא הציבה אותי בנקודה מאוד קשה, אשר על-מנת להתקדם ממנה יש
שתי אופציות -
או שאני הולך עם זה קדימה ואז זה סופי, היא ואני ביחד, ואנחנו
מהזוגות האלה שכותבים שירים אחד על השני ואוהבים עד סוף עולם.
או שאני עושה פרסה ונמלט כל עוד נפשי בי.
|
למה אתה מתכוון?" שאל אותי
לא יודע בדיוק, אבל חשבתי איך זה יהיה לסיים חיים של מישהו.
מישהי יותר נכון. אני די בטוח שאני מסוגל לבצע את הרצח המושלם"
השבתי לו.
אורן צחק "כל אחד חושב שהוא מסוגל לבצע את הרצח המושלם, אתה לא
קורא סיפורים? רואה סרטים? דווקא אלה נ
|
"אני לא מוכן שתעזבי אותי ככה. אני רוצה עוד הזדמנות להוכיח את
עצמי!". דניאלה הביטה בי בספקנות וחשבה מעט. "אתה יודע מה? אם
תצליח בתוך שנה להביא לי את הדבר הכי יפה בעולם מהמקום הכי יפה
בעולם והוכחה קטנה שהתבגרת, אני מניחה שאני אשקול את הדרישה
שלך".
|
הייתי בן-אדם לא נכון, סתם קליפה בלי תוכן ממשי, כמו הגרעינים
האלה שאתה מפצח ואז מגלה שאין כלום בפנים.
הייתי אדם ריק והתמלאתי על-ידי משהו. ברגע שזה קרה היה שקט
נוראי, ואז בכי של אישה מהחדר הסמוך, ואז נפל לי האסימון.
|
"תודה על הפרחים" אמרה לי. "אין בעיה" השבתי בנונשלאנטיות
מעושה.
אחר-כך התעלסנו, ואז צלצל השעון המעורר והתעוררתי מחלום
למציאות מתסכלת.
|
הלטאה רצה לעבר הגיבן עד שטיפסה עליו והתיישבה לו על הגיבנת.
"זה נראה לך טבעי?" שאלה אותי הלטאה.
הסתכלתי על שניהם כמו שכל אחד יסתכל על גיבן מעוות עם לטאה
מדברת על הכתף והתעלפתי.
|
הם היו שלושה - ארבלי, סלים השוהה הבלתי חוקי מקלקיליה, ומילוש
הרומני. הסוג הטהור ביותר של כור היתוך שקיים במדינת ישראל.
ואם הם שלושתם היו נכנסים לתוך מטוס, היית יכול לתקוע שם גם
רבי ולהפוך את זה לבדיחה מאוד מוצלחת, אבל להם ההבדלים לא
הפריעו.
|
"תזיין אותי" היא אמרה לי בעברית המעטה שלמדה ממני, אליעזר בן
יהודה היה מתהפך בקברו אם היה יודע אילו שגרירים יש לשפה
שחידש.
"סבבה" אמרתי לה חזרה והיא חייכה, כי גם את המילה הזאת הספיקה
ללמוד.
|
אין לי עוד מקום בין החיים
כי אדם עם נשמה חרוכה או גרוע מכך
אדם חסר נשמה
לא ראוי להמשיך יחד עם העולם
|
החדר היה ריק לגמרי, מלבד לגיליון נייר לבן ועליו עפרון.
יד אחת לקחה פעם את העיפרון ושרבטה עליו מילה אחת.
|
את המלאך בשמיים שלי
אך גן עדן נראה כה רחוק
אם רק תניחי קירותייך לרגע
נפשי תחדל מלזעוק
|
הסתובבתי להודות לה
אך הבנתי שהיא נותרה בצד השני של הקיר
ולפתע, כל מה שרציתי,
היה לחזור
|
ואני נאחז בשיירי התקווה
שמבטינו יצטלבו פעם נוספת
ואמצא ישועה בתוך עיניה
|
הלב כותב באמצעות דמו
אני רק כלי קיבול
מחרס
שהתנפץ מעצמת הרגש
|
הלכנו לבד, שתיקה
אור הירח מאיר את דרכנו
אך המבטים חשוכים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"תן לי חיבוק"
"נו בבקשה!"
"אני רוצה
חיבוק!"
"סוטה! סוטה!
תלבש את
המכנסיים
בחזרה!" |
|
