|
הדבר האחרון שאני זוכרת מאותה ריצה היית שהגעתי לצוק והמקום
היה דומה למקום שאני מכירה לא רחוק מהבית והברירה היחידה
שהייתה לי הייתה לקפוץ.
|
מי היה מאמין שצפלונה שכמוני, רבע עוף תסחוב אחריה גופה של בן
אדם ששוקל 75 קילו.
|
רציתי להגיד לו שמגיע לו ואני לא יודעת אם אני מסוגלת לסלוח לו
עכשיו ובעצם ירגיש שמח שלא רע לי עכשיו, שאני לא סובלת.
|
את לא יודעת עד כמה אני אוהב אותך ועד כמה את חסרה לי עכשיו,
תמיד היית שם ודווקא עכשיו שאני הכי, הכי צריך אותך את לא פה
איתי.
לפעמיים אני יושב, חושב עליך ובוכה וזה קורה במיוחד בחדר שלך.
אני מרגיש כאילו את כאן, לידי מחבקת אותי ואומרת לי כל מיני
דברים.
אבל
|
חיבקתי את ברכיי והמשכתי להביט בגשם. לא יכולתי להפסיק לחשוב
על זה, שהחיים שלי הם כמו עונות השנה. טוב לי, רע לי ולפעמים
יש תקופות מעבר כאלה לא ברורות, שאני לא יכולה להצביע ולהגיד
בדיוק מה אני מרגישה. הכל מבולבל.
|
לרגע הגיע הטוב, חבקתי אותו כאילו היה דובי ואני ילדה קטנה.
מפחדת מהעולם , מן השד בחדר הסגור בלי אויר ובלי אור אמיתי.
מפחדת מהשתיקה, מפחדת מלהיות שוב אומללה.
לרגע הגיע הטוב, חבקתי אותו כמו דוב.
|
אז מה עוד נשאר לי אלוהים לעשות
לספור עד שלוש ולצרוח חזק
למה, אלוהים, למה אין הוראות למשחק?
|
מהרצפה לתקרה, מהתקרה לרצפה, זה המרחק.
|
ילדה לא מכוערת בכלל,
אבל רק עצובה, מרגישה קצת בודדה.
מזכירה לי דברים.
מזכירה לי אותי
ילדה עם פנים מכוערות במראה.
|
מעשה בנערה מדוכאת נורא, החיים בשבילה הם סבל נורא היא הייתה
עושה הכל כדי למות, או אולי להתחיל לחיות מהתחלה.
ערב אחד בעודה משוטטת ברחובות חשוכים וריקים חוץ מכמה כלבים
עזובים ומסכנים, כמוהה. היא רואה אדם לא זקן, לא צעיר יושב על
שפת המדרכה ולפתע אותו אדם פונ
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני אומרת
לאנשים שאני
רוצה למות אבל
אף אחד לא לוקח
אותי ברצינות |
|
