צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

"סליחה, אולי אתה אמור לקרות לי"?

הוא ישב על קצה הגג, כרגיל. רגליו התנדנדו מעבר לשפה, תלויות
אי שם בין הרחוב הסואן למטה והקומה הרביעית. מעולם לא פחד
מגבהים. לא היה לו הסבר הגיוני לכך. גבהים מעולם לא גרמו לו
מצוקה, או אבדן שליטה, בניגוד לאחרים...

ידיו מיששו את כוס היין האדום הכמעט מלאה. הוא בהה בה. הלוואי
וזה היה דם. הוא קרב את הכוס לשפתיו ורק הרטיב אותן מעט. הביט
בעצמו בראי עושה את הפעולות. חש דרמתי. אהב את זה. תמיד שימש
קהל סמפטי לעצמו. לא, בעצם לא תמיד.

זה לא משנה. שוב הוא כאן מול החלון והגשם הזה שלא ינקה שום
דבר.

הוא לא היה מהוסס - רושם ראשוני יכול להיות מטעה מאוד. הוא
היה, כמעט, אדיש. זה נראה לו, כמעט, מובן מאליו שארשה לו
להיכנס.

אנה: בכל זאת. ההצעה שלך קצת הפתיעה אותי.
מירב: קסמה לך.
אנה: התוצאה, כן. אבל הדרך... אני לא יודעת.

במיאמי הם לא חושבים עכשיו על הגשם.

הם הציעו לו הכל: לצלם אותו לדוגמנות, לצלם אותו בעירום......
הציעו לקשור אותו, שיקשור אותם, שיקרע אותם, שיטחנו אותו,
שיעשו לו טוב, שיעשו לו רע. שיתנו לו את הנשמה, שיקחו ממנו את
הריקנות...

אני איום בפרצופים. פשוט איום. יש לי זיכרון מאוד מוזר. אומרים
לי שהוא סלקטיבי. למשל, אני זוכר מילים של שירים בצורה מושלמת.
בחיי, אני שומע שיר פעם אחת, וזהו. אם המילים ברורות, הן שלי.
לנצח. אני גם מצלם דפים בראש. לומד בעל פה טקסטים בעניין של
דקות. הם שנאו א

מה שהם לא יודעים, זה שאני חוסכת מהם עוד כשרון של עומר
שמאחוריו עומד תחביב. לפעמים, עומר אוהב לצלם תמונות "רעות".
הכוונה היא לא שהוא מצלם תמונה גרועה מבחינה מקצועית, אלא הוא
תופס אנשים בזוויות מאוד לא מחמיאות. בכוונה.

הוא נזל מן המיטה אל המטבח. מן המטבח על השירותים, מן השירותים
אל המקלחת - ומשם הוא נזל חזרה אל מיטה...המחשבות התעייפו
בראשו כמו עלי חסה טריים שעמדו שתי דקות מחוץ למקרר. הן שכבו
רפיות ומקומטות בתחתית המוח, מסרבות לנוע. מסרבות לשתף פעולה.
גם כן סלט.

ודומה כי אין מבחין
אם הוא ביד המילים
או הן בידיו

אז
הוא יבין כמוני,
מדוע זאת נקראת אומנות.

די!
שפשף, חכך, גרד
את האפורים הזולגים מכל צבע קיים

אני מאוהב בך
מהימים שלפני קיומי.

אין בי קול, אין כל בי
No sound in me, not anything

הרים הולכים בשנתם
למקומות אנוש חולפים.

היו לי הרבה צבעים.
רק לא היה לי שקוף אחד -
הזה שלא רואים.

מחכה...

ואז איש אחד לוחץ ראשון
על כפתור אדום קטן

גם הרוח,
מסתבר,
היא בעסקי שלמות הבשר.

נגעתי לרגע בהזיה
ו"הזיה" נרתע לאחור
אמרתי לו: "מה? אסור לגעת"?

היא סתרה את כל חוקי הפיסיקה וגם
קיימה בו זמנית את כולם;

עקדות קרועות אל
גזרו את בשרי
וביערו את רוחי

סרוג לך בועה

כל שאני מכיר, היא דיו תמנונים,
שכמוהם: חומק, חסר חוליות, דרך הפתחים הצרים,
ומשאיר כתמים עיוורים של אמת זרוקה בעיניי מי
שנחשדו כעויינים.

בתשעים דקות של חום
היא פורמת את גבם

למה הוא לא מראה לנו את הפנים?! תפוח. כן. תפוח ירוק - כן! אבל
לא את הפנים. לא.

כאן תמצאו את תובנות והערות בנושא כל יצירה ויצירה שמצאתי
לנכון להתייחס אליה. אתם מוזמנים להיכנס...

זאת הפכה להיות תופעה מוכרת. אנשים מסתובבים ומדברים למצלמה
בלתי נראית שמלווה אותם לכל מקום.

צילום פנים: דפנה צילג.
שאר האלמנטים: אינטרנט (מקורות שונים)