|
-"אורי, זה שי". ברור שהוא יודע מי זה שי, "זאוס" הוא היה קורא
לו, המיתולוגי שלי.
|
שמש של בוקר מעירה אותה שלא כהרגלה. חם והיא פושטת את הכתונת
הדביקה שלעורה. מים זורמים במקלחת. היא מגבירה את הזרם כדי לא
לשמוע את מחשבותיה. מביטה על עצמה במראה.
|
הטלויזיה גיחכה אליי בתסכול האופייני לה..... "אל תשחקי אותה
אינטיליגנטית, אני ואת יודעות שאת מכורה ללגעת באושר".
|
הם יסתכלו עלינו
בקנאה.
כי לנו לא כואב,
|
לא שלי אתה.
ואותך אין לי,
ואותך לא יהיה לי אף פעם.
|
ואם אפשר, כמה מילים תמסרו לו...
אשתדל לא לבכות לא לשאול עד מתי.
|
יכלתי לשבת
לשמוע אותך מנגן
לחייך.
|
אני שונאת את הליכתך,
ואת הלובן בעינייך,
אני שונאת את הרכות בדיבורך.
|
ואולי לפעמים חיפשתי אמת בכל המקומות שטחובים בשקר
וירקתי לאמת בפרצוף, כמו שרק ילדים שכבה להם האור יכולים
לעשות.
אז רציתי שמישהו יגיד שמחר יהיה טוב, גם היום די בסדר
ומצאתי אותי, טובעת בתוך ים של כלום.
|
מבחינה סטטיסטית, אם מסתכלים על כל מה שאני חושבת, סביר להניח
שהמחשבה האחרונה שלי במקרה כזה תהיה "יו, איך בא לי למות." שזה
די מצחיק שחושבים על זה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
באה הרבה לפה?
קומיצה, מתחיל
בנאלי. |
|
