[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








האנטר סייפי
היו היתה משוררת וירטואלית, היא דהרה במרחבים הדיגטלים ושיספה
את המציאות, אהבתי אותה - יותר מאשר את עצמי



לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
נכשלתי במבדק באינטרנט
האם אני רובוט
יש ימים שאני מחכה
שמישהו יחליף לי דיסקט

גורל
לאחר רגיעה
תחזור הרוח
תחול התמורה
יבוא השינוי

וידוי
במשך שנים הקיום היה קשה לי
אז הקמתי עולמות מקבילים
שלמים, לפרטי פרטים
שיחקתי באלוהים

חרטה
אני אמסטרדם
חלק בי קונפטי ונצנצים
ובלונים בצבעי הגאווה

גורל
אין לי זמן להיות לא אני
וזה כואב מבפנים
להסתובב בעולם עם האחריות
הדאגות ושק הכישלונות האישיים

אכזבה
כל הלילה לא ישנתי
נכלאתי באשליות של מי שיכולתי
להיות

בדידות
אנחנו אנשים בודדים
בחיפוש אחר תשומת לב ואהבה
מציתים את שמי הלילה במילים
בוערות בתשוקה שנוסקות כמו

גורל
להתכווץ, להתעוות
להתפתל, להתערבל
עם כל תנועות ערסול
היקום הבלתי פוסקות

כעס
מאיפה מגיע כל הכעס הזה?
הזעם המתפרץ שאני מרגישה חובה לנטרל
כמו חייל שקופץ על רימון, כדי להציל את חבריו

וידוי
אני משוררת? כולה כותבת מילים
על נייר שמוכן לספוג את יללותיי

וידוי
הרגע בחדר האמבטיה
שעומדים מול המראה מכוסת האדים

וידוי
לסבי, זיכרונו לברכה
היה זקן לבן ועבות, לא, לא באמת
אני משקרת לכם וישר חושפת את
הבלוף

הגות
ומה אם יום אחד נתעורר
ונגלה שהטיטאניק לא טבעה

וידוי
כל יום אני אומרת
שהיום אני מתנקה
היום אני אומר "לא תודה"

כאב
קורה כשאתם לוחצים
על כפתור הכיבוי של המחשב
והמחשב לא נכבה

געגוע
החשיכה עוטפת והקולות דוממים
פריז נקיה מעשן הסיגריות
מופשטת מהארכיטקטורה בחושך
מתקלפת מיצירות האומנות במוזיאונים
והיא יורדת לגובה העיניים, נגישה ושותקת

הרהור
עד שלא שאלת לשלומי
לא חשבתי על מצבי
הרגשי
רצתי מנקודה לנקודה
ומאדם לאדם

וידוי
לשבת על ספת הפסיכולוג
ולספר על מאה שנים של בדידות

גורל
ללכת לאיבוד עם המחשבות
ביער חרוך שנשרף בפעם האלף

כאב
לטבוע כדי לשכוח את הכל, כמה שאני אוהבת את
עצמי, לא
למלא את פי מים, למלא את עיניי מים, את ראשי
במחשבות קודרות דוהרות

וידוי
מישהו כתב שהבמה מתה
אבל אין מוות כל עוד אתה חי
כי משורר ללא קהל הוא עדיין משורר
כמו ששוטה הכפר ללא הכפר נשאר שוטה

יחסים
נעלמתי לך
אבל לא עזבתי את החיים
אני יושבת לי בבתי קפה
קולטת את אוויר הבוקר

זכרונות
להניח בארון למאה שנה
ארוזות ומקופלות כמו זיכרון
שאבד בזמן
אבל השפתיים זוכרות

גורל
פתאום, באמצע הלילה
קלטתי שאני תקועה עם עצמי
עד סוף החיים

ייסורים
העיניים החמות שלי
נפקחות בבוקר
והנשימות חודרות

וידוי
כשאני לא אני
אני יכולה להיות כל
אישה שבעולם


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה
צולם באייפון X - אפליקציית HIPSTAMATIC

Sergio, Blanko, Purple rain drops gel

סלולארי/וובקאם
אל היצירה
צילום IPHONE X - אפליקציית HIPSTAMATIC




מי שאונן בערב
שבת,
יאונן בשבת.




אביה האיום.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/HunterScifi
יוצר מס' 93565. בבמה מאז 18/4/22 13:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להאנטר סייפי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה