|
לא יפעם בי דבר
מלבד
פעימת העצים הזקנים.
|
וכשהשמש תקרב בסיבוב הבא,
יעלו באפי אדי
אחרית הימים.
|
ואיך הייתה בשתי ידיים מקלפת
פס אדום אחד מתוך
תפוח
באטיות
|
להיות איתך זה כמו
לקבל, כמעט כלום.
מעין סיבוב סרק
שנועד רק כדי
|
תגיד לי מה אני אם לא
אדוות?
הדים
שהם ילידים של
גל משווע
כמותך?
|
כשהתחלתי ללכת
הראות שלי הייתה חדה גם כן
וחצים תלויים הצביעו לי אל
פתח השביל.
|
תגע בי אני
רוצה שנגע ותעמוד
איתי.
|
מפחיד לכתוב שיר
כמו לקעקע.
|
לעתים הם מתיישרים,
מחזיקים בגבם הכפוף ומסננים
אנחה משותפת
בשפה משותפת
רק שסאלח נאנח עם ב במקום
|
תולה בך תקוות
משיחיות
אוחזת
ביידך,קצה יידך
|
אוי לי רוח
רוח
פזרי מעליי
שברירי עור מתי
|
והנה אני לבדי,
מחפשת איזו אדמה
לאחוז
מנסה להניח את האצבע
|
כלום אני מלבד
קווי מתאר מתמלאים,
כלום אני
מלבד השתקפות
הרחוב.
|
בלילה היה
מצעד המילים הקצובות
מניף את דגלו מעל
רוחך
|
אני מתבוננת במים
אליהם השלכתי את החטאים שלי
|
ואתמול, שפשוט לא יכולתי להכיל עוד והכנות פרצה ממני ורק רציתי
להגיד לך הכל, דברים יפים ומרעידים שינגנו בך וימתיקו ושתדע
הכל, כמה אתה יפה וכמה יפה לנו וכמה אני מרגישה מיוחדת לידך...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
פתגם הוא השימוש
הנכון במילים כך
שיקראו אותו
פעמיים.
ושיקום מי שלא
קרא את המשפט
הזה פעמיים! |
|