|
שמם חקוק בזכרוני ובזכרון המכשיר הידידותי, שמתריע בחביבות על
פנייתם ורצונם לדבר עמי.
|
נכנסתי בהסירי את משקפיי השמש, "שלום!" קראתי בצהלה ישראלית
מאוסה.
"שלום" החזירה לי גברת א', רק שהצהלה שלה נשמעה טבעית
למדיי...
התיישבתי מולה, וללא הקדמות, פתחתי:
"תגידי, אתם עושים אולי טיולים לאטיסאקי?"
|
"אמא..." מתקרבת הילדה המבוהלת לאמה... "יורד לי דם..."
"איפה?" שואלת האם כלאחר יד בעת שטיפת הכלים...
"שם למטה..." לוחשת בבעתת הלא מובן...
"אה..." פוטרת אמה בחצי חיוך. "זה יפה, זה אומר שהתבגרת, שאת
אישה עכשיו..."
"אז למה אני מדממת?" שואלת בתום.
|
סיפור עצוב אבל רק קצת...
על בחור שפגש בי כשהייתי מלאך.
אני זוכרת כי הסברתי לו בעיניים קורנות,
שנשלחתי ארצה כדי להתנסות
באדמה, במעשה וביצירה ובנגיעה
האמיתית...
ליבו רגש ומבטו החודר כמו אמר לי
"אין צורך להסביר, האור שלך מלטף אותי ברגע זה"
|
לשרבט רגע לא מפוענח עד הסוף
על קבלות של פרייס ליין,
בעט שמצאתי על מדרכת דשא
מכוסה עלי שלכת כתומים.
|
וכאן, כאשר נדמה כי נגמרות המילים, כאשר דומה כי לא יצליחו
שפתותיך להשתרבב לכדי תנועות קטנות שיוצרות בפשטות שלוש
מילים,
שאין מוחך מעלה בדעתו כי יוכל הוא להשכיל ולהבין כי צירוף
אותיות זה נחצב בפסים עמוקים בגב הפה וכל דפנותיו והלשון..
תמיד היה מתחכך בבשרך,
|
דמעותיך הפכו מתוקות יותר.
מגעך,כאלף פרפרים המטופפים על גלי החופש
התרווח ונרגע.
|
את מסתכלת אבל לא באמת מבחינה
את שומעת אבל לא באמת מקשיבה
כל נסיעה במכונית מלווה בתקווה
שאולי לא תצטרכי לרדת אף פעם
|
אם לא היו שורות, הייתי קרוב לוודאי מציירת.
|
נברשת חיי
עשוייה גחליליות זכוכית
|
עין שומרת עלי
יוד מלטף את פצעיי
דלת נפתחת, קוראת לי לבוא
אני מניחה מעילי על הוו
|
ורק שמי
רביד
מוכר, מואר באור אפל מאוד..
|
הוא גרם לי להרגיש שאני מדמיינת...
|
כה אפור שכשצילמתי היום את העננים והים הקודרים, אנשים שאלו
אותי אם השתמשתי בפילם שחור-לבן...
|
תרועות החצוצרות והתופים של תהלוכת החתונה האדומה מבעד לחלון
נשכחו מיד למשמע מגוון סגנונות עכשווים מחנויות המוסיקה ברחוב
|
מידי פעם, בשביל החוויה שבאכילה.., היא עורכת פיקניקים על
הכביש.
פיקניקים מלאים ועשירים באוכל צבעוני וריח..
כך היא פורשת על האספלט החם, מפה משובצת אדומה-לבנה, שקנתה
במיוחד, ומוציאה מן הסל את כל המטעמים שעבדה עליהם יום
לפני..
לפעמים היא נדרסת.
|
לא הצלחתי לדבר כשאתה היית לידי
ועכשיו נותרתי לא מובנת
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מזרח תיכון
חדש?
בואו לא ניסחף.
אני אסתפק גם
בבמה חדשה.
אפרוח ורוד,
מדינאי מלידה. |
|
