|
נדמה לי שאני כבר מכיר כל אבן, דרך ענני האבק שמעלות רגלינו,
כשאני רץ ומקיף, חוזר על פקודות ומזיע. אני דואג אף פעם לא
להיות אחרון, שקוע בתוך עצמי, סופר את הצעדים ומפחד מהמחשבות
שמנסות לחדור אליי
|
יום אחד הוא נעלם. אף אחד לא התעניין לאן ומדוע. רק אריק,
ליאור ואני היינו מתגנבים לביתו המוזנח, פורסים את המפה
הגיאוגרפית ומנסים לשרטט בדמיוננו את מסע השחזור של אלברט אל
סין הרחוקה.
|
"בגדתי בערן" היא אומרת "חבר שלי", היא מזכירה לי במקרה
ששכחתי. ובאמת שכחתי. מי יכול לעמוד בקצב שלה. ומי בכלל רוצה
לזכור את השמות של החברים שלה, הרי זה משהו שאני אתכחש לו כל
ימי חיי.
|
הוא לא היה צריך להוסיף דבר. אני כבר ידעתי, אך משום מה ציפיתי
למוצא פיו. לשמוע כיצד אפשר לתאר במילים את הנורא מכל.
|
"חברה, אני מבקש לסיים את מה שיש לכם בפה." פתח נגיד בנק ישראל
את הישיבה "חייבים להתחיל. עוד שעתיים תתפרסם הריבית וטרם
התקבלה החלטה בנידון. אני רוצה לסיים ומהר".
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
תיכף השם שלי
יהיה כתוב בסוף
הסלוגן
גרפומן הסלוגנים
מנסה להצחיק אבל
לא מצליח |
|
