|
בקפיטריה, שאי אפשר בלי, ואחר כך נכנסו פנימה לחדר שבו סבתא
הייתה - המחזה היה נורא.
היא נראה כמו E.T בקטע שהוא אומר "E.T phone home"
|
stench is all around and the air is warm, where she
eventually crawled to her silent death, and with her the
forest went silent, and only the breeze of the wind to make
a sound and the shakings of the leaves
|
"You'll never be like me"
"You'll never be like me"
I keep hearing that voice in my head, like a voice of some
guy from the Hood, A black man's voice, or maybe i'm just
trippin'.
|
Days later her body was found lying rigged and motionless in
the city square... with the word Sin on her forehead...
|
עכשיו יש פיגוע בטלויזיה, עוד אחד... זה נראה כאילו כל יום יש
פיגוע, עוד אנשים מתים, זה כבר לא מעניין, זה קיטצ'י, בכל פעם
שיש פיגוע אני מעביר ערוץ.
|
בעל הקיוסק שקע בדיכאון חשוך יותר, אפל יותר, הוא מרך את
הדמעות מפניו ויצא מחנות הספרים, הגשם השחור שטף ממנו את
המצפון, הוא איבד את היכולת להבדיל בין טוב לרע. שיא הסערה
עדיין לא הגיע, אבל הוא קרב, בעל הקיוסק חזר לחנות הספרים,
ותפש את החתולים הלבנים, הוא עמד
|
הם דיברו שוב בשפה שלא הבנתי, הפעם עברית. הצביעו עליי כל
הזמן, על החזה שלי, על הרגליים שלי, על הגב שלי, האחד אמר לי
להוריד את החולצה, ככה אמר המלווה שלי
|
מאחורי נמצא האסם, ישן, מתקופה שכבר עברה, הצבע האדום כבר כמעט
נעלם ונתחלף במשך השנים בחלודה וריקבון שכבר עטפו את רובו.
אמרו לי כי נולדתי שם, בין החיטה הקצורה והגרגירים.
|
שמתי לב לנערה צעירה בוכה לבדה, הסתכלתי עלייה קמה ומבקשת
ממישהו שעמד קצת מרוחק ממנה כמה דקות, אבל הוא סירב, אפילו
שבמצב רגיל יש הרבה מאוד זמן, כמאה שנים לפחות, הוא סירב לתת
לה כמה דקות עלובות.
|
"תניח לי לנפשי, זקן, זה לא עניינך", אמר, עם קול מעט חרד
ופוחד.
"כאשר אני רואה ילדון קטן יושב על פסי הרכבת באמצע הלילה זה
כבר העניין של הכפר כולו" אמר הקשיש, והכה עם המקל בפסי המתכת
כדי להדגיש את דבריו.
|
נמרוד החליט להדליק את הטלוויזיה, אולי לנסות להבין שם מה
קורה.
שום דבר לא שודר, רק התמונה שאומרת ש "השידורים ימשכו ביום
ראשון בשעה 6."
אבל נמרוד חשב שזה היה כעת יום ראשון, הרי - אתמול היה יום
שבת.
נמרוד רק נבהל עוד יותר ולא הבין, אם כך איזה יום היום?
|
נמרוד רץ אל הכביש וירד מהמדרכה, מהחיפזון הוא לא הסתכל לצדדים
וכמעט לא ראה את המשאית הצהובה דוהרת לעברו, אותה משאית זבל,
מסריחה מעשן, ומלאה חלודה, שמגיעה כל יום שלישי וחמישי, ורק
כאשר חצה את הכביש הוא ראה את המראה השמאלית הסדוקה מפספסת את
ראשו
|
"לאור ההתרחשויות של הרגע האחרון, כל הבנות שלא נשואות מתבקשות
להגיע מייד אל האולם המרכזי, שם יבחר בן הנשיא את כלתו, הנשף
מבוטל, לכו לבתיכם, והגנו על ארצכם ועל סדאם נגד הטינופת שפלשה
לעיר, שאללה יהיה אתכם!!" קרא אחד החיילים, מעוטר כולו
|
הנערה התבוננה סביבה בשלווה, ודמע בודדת זלגה מעינה, פילסה את
דרכה על הגוף הבתולי, ונחתה בשקט על קורת העץ שעלייה עמדה.
|
2- תעבוד ותשיג כסף, אל תבקש ממני שוב
1- אני הולך לחדר שלי...
2- תנעל את הדלת שלך מאחוריך
|
דיי להסתכל עליי ככה
-איך?
ככה, במבט שלך הזה, כאילו..
-אהה, ככה?
דיי...
-טוב..
|
Keeping my head towards the South.
Flying through the indiffrent Cold Air towards the Warm.
Escaping from the cold solitude that has come upon the land
|
What is this thing, this, madness you call life
as a dance of unrigid moving bridges
built in polyrhythms
|
Gather all ye lords, gather all ye sheep!
We'll sit tight and play captain of a ship!
|
what is a pact to him?
what is friendship...?
ingrate
|
Cultivate that rogue, elusive fog
|
It is fading now - Fatigue
The feeling of falling into the dream
was intoxicating sweet.
Asleep
|
Here you see nothing, lies of forest
Near fire burning, feelings warmest
|
It has struck, Its the end, It is quite a horrid way to end
my classmates - all my friends - now in flames
|
Gracefully, writing my own words forced by another
Spended Splendid Slender Voice...
|
Aries, through out the centuries
god of war, death, and miseries
|
I cut myself with the blade of your words
that cuts deep than any metal
society of lying ants swarming everything
selling eachother meaningless words
|
"How do you like the bike...?
- cool bike... who's is it?
It's G's
- Who's G'?
G's D' Baby, G's D'..."
|
I look back at the field
no crop is growing in my empty field of thoughts
|
This state of being is katatonic
Drinking Gin and Tonic
Whichever is more toxic.
|
I saw today two Marble Eyes
And that day I rememberd your cries
You alwayse wanted a set of Marble Eyes
|
It was there were I saw you
My honored dead.
Hand me this rope, I've lost my hope.
It is there I want this misery to end
|
Screw this life, but screw this knife
Life's a bitch but maybe It's worth the pain of life
|
his robbed epitaph is written on her forehead
|
Everyone has got somewhere, someone to go to
|
dying under my weight - your underneath
|
they were creating music
that was not their own
|
I drank your blood so soft and fine
It was warm, rich, as Vintage Wine.
Now you are one of us
So dark and blasphamous
|
I wake up at dawn and start digging through my soul
I find emptyness and lonliness and I'm all alone
I sit down on the floor, cry and mourn
I'm all alone
|
Something came over me, obscuring my clarity
|
I have fought this war before
never to be so defeated
|
I breath down your neck at night
Down your blanket, out of sight.
You shiver, feeling a presence
I whisper, "I've brought you a present
|
no one will cry at my fall
no one will weep me goodbye
|
בין ערביים ובין עדים
נשמעו לפתע הדים מאיימים, כשעמדו והביטו הרחק אל הים
עלה עליהם הגל
|
וללא סיבה ממשית או שמימית, אלה סדיסטיות וסטיות, להתעלל
בפירות ידך, בחרת לשסע את הפרחים העדינים בכל שד ושטן שרק מצאת
במימד שלמעלה, צוחק במרומים על האדמה שלמטה.
|
היכן נמצא האדם הבודד?
הוא חוזר בלילות אל מיטה זוגית נוחה וחמה
ונשכב באלכסון, מסתכל ביאוש על התקרה ולא נרדם.
|
ממבט במיראז' הינו אמיתי
בתוך חלום של חלום אולם אמיתי עד הלום
|
לצידה האחר עיני קלטה נער
לבוש בטי שירט קצר ומכנסיים קצרות
עם מבט חד כתער
רגלו הימנית מקופלת מעלה על הספסל- אוו.., מכנסיים קצרות מדיי.
|
כף יד מחוץ לגבול ההגיון אני מתחיל לאבד את שפיותי, חברים
שומרים מרחק, אני מסתגר בפני כולם.
זרוע מחוץ לגבול ההגיון אני איבדתי את שפיותי, אין חברים
ששומרים מרחק, בניתי קיר בפני כולם.
|
הרס תוואי האדמה מדמה אדם גוסס על
ערש דווי על מיטה נוחה אם כי מתוקה
|
זהו משל על חתול ושועל,
חתלתול גרגרן, מתפנק וחמוד,
שועל אדמדם, עצבני ותוקפן.
|
הם מדממים, הם בוכים.
ואני חוזר לביקתה בדימדומים עם השלל.
בלילות הקודרים אני שומע אותם לוחשים לי.
לחישות חלשות ומלאות עצב.
לפעמים לוחשים ולפעמים מייללים.
הם לא מפסיקים, העצים.
העצים שלי.
העצים העצובים שלי.
|
הם מאבדים בי אמונה
כי הם מתחילים לראות את כל התמונה
|
אוחז בחבל ההצלה שהושט לפניי ונפשי אוחזת בה כנגד המוות
מוות שעוטה כפפה לבנה וחלוק
|
והיה זה אז ששמעתי על אמן מוכשר
שהשראתו נעלמה ממנו
וכך היה שעזרתי לו
הוא רצה להודות לי
ופיסל הוא פסל בישבילי
בדמותו של בני
|
בגופה של נטע ישנו נגע
חלמה נטע להיות מריונטה
מאז גיל קטן
אבל נטע מתה מסרטן
|
אש בוערת ללא עשן
להבה בוערת בעולם קטן
מחומש במעגל
|
אני יודע שמכם תגובות אני לא אקבל
|
וכל העצים שכבו מתים בצידי הדרך, הדרך החדשה שבנו כדי להרחיב
את העיר, להחריב את היער.
|
She stood on the forest floor for a moment, panting and
almost fainting. She's gone frail and she looks horrified,
looking to the sides and trying to catch a full enough
breath to satisfy her hungry lungs.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הלחות הבלתי
נסבלת של הקיום
שונא הקיץ |
|
