|
ולאורך הלילה
כתבתי מכתבים
ובכדי לה
הקדשתי מילים.
|
שרש מתעופף ברוח
אל אדמת מישור סלוח
הוא צמח ביום דלוח
ביומן האל הוא דף שכוח
|
לאורך הגשר, לתוך הנהר
הירח צולל בשנית - חציו מבותר
חציו האחר מצא אור יום
במקום בו השמש קופאת דום
|
הוא הרי מצדיק הכל
ובמילתו נוכל לכבול
את הפשע הכי גדול
לרצון הכל יכול!
|
שוב תולה מפרשי אהבה
מול רוח קדים
כספינה אשר עוד מתאווה
להיטרף בסערות הימים.
|
היו אלו פרחים
של גני אחרת
שלכת הושטת לפניי
בגוני עופרת.
|
על מראת האספלט הלוהט
ממריאים אדי הזריחה
ברקע הנוף שוקק
כענן החוצה מחשבות בכמיהה
|
באשר הלכתי אחרייך
לא כשלו רגליי
אף פעם
|
בלכתך מיום
ובקומך מחלום
את לחייך המסמיקות מאדום
הנני מכתיר עד תום
|
יש לה כבר שיר
שמתנגן ברקע כל הזמן
ואם היא הייתה רק באה
לראות עוד הופעה
|
בתיבת הדואר ראיתי עיתון
משבוע שעבר, כאילו יחד לא היינו כאן
מאז...
|
כה רחוקה, אפלת לילך
המוארת בנוגה אויביי
הקנאה החיוורת בשדות לילכך
היא תסער בלעדייך עד בלי די!
|
אבני בהט יקרות
הלא הן עינייך התכולות
ואין הן נפנות?
|
הבית הפך להיכל
שומם ובודד
ואף צליל לא ניצל
מהשקט הכבד.
|
מאחורי גבך חתכת
קשרים מבלי לגלות
עמעמת את הקולות
של נשמות חלשות
|
ליטוף השחר המפציע
על שיבת הבוקר מודיע
מצית לאט את השמיים
מלהט את העננים בעצלתיים
|
בליל ירח מבהיק
ניצת הד דליק
של קול המנעול שנפתח והחליק
|
אך דרך אותן השפתיים נשבה הרוח
שלא הותירה מקום לויכוח
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
