[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










ברוכים הבאים והמזדמנים לדפיוצר של אורי חרובי.
אפשר לגלוש מטה ולבחור יצירות מן הרשימה.
אפשר גם לבחור מתוך דפי תוכן, להלן:

בהשראת ספרים שקראתי
      http://stage.co.il/Stories/301222
בהשראת סרטים שצפיתי
      http://stage.co.il/Stories/378057
דף תוכן: קבצי שירה
    http://stage.co.il/Stories/640624
דף תוכן: מקאמות ופזמונים
    http://stage.co.il/s/321215
עונות השנה של עמיקם שחר-שכטרמן
    http://stage.co.il/Stories/197386

(השלמות בקרוב)
יוני 2007. קריאה מהנה!




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אינטרוספקטיבי
גם הלילה דפקה הרוח בחלונות, שרקה בעליית הגג וטלטלה את ביתנו,
כמו היה אריזת קרטון מעופפת באחד מסרטי קוסטריצה.

אלגוריה
אכן, יש פעמים בהן חומד המזל לצון ונושק לו לאדם על מצחו
באישון ליל. כך אירע לו לישראל ברגר כשלפתע נלכד בכפו שבריר של
רגע מן הנצח; מעין הרשאה קוסמית חד-פעמית לחרוץ גורלות לשבט או
לחסד.

עיניים רבות ננעצות בי מכל העברים אך הן נסתרות ממני בשל
הרסיסים העוטפים אותי כאד סמיך. אלף אצבעות מלטפות את גופי,
מעבירות בי רטט ענוג המתפשט למן תנוכי אזניי, דרך פטמותיי
הסומרות ועד בהונותיי הטובלים במים, שרק אוושתם נשמעת עכשיו.

אוטוביוגרפיה
היו כל מיני בנים בכיתה שלי.
היו גם בנות כמובן אבל זה נושא לסיפור אחר.

התבגרות
צעדיהם קטנים ומהוססים אך דומה כאילו מגנט מושך אותם; וכבר הם
ליד אברשה, כורעים ברך לצדו. תלתליו הצהובים, החשופים, של שולי
סמוכים אל הכובע האדום המכסה את שער הפחם של אבו יוסוף ושני
אלה נצמדים אל הכובע הכחול הדהוי של אברשה. ראשי השלושה כמעט
נוגעים זה בזה.

יש ואדם נושא בלבו דבר סוד, והוא כשק מכביד על גבו. רק לעיתים
נדירות מזדמנים לו יחד השעה והמקום, לפרוק את סודו, את הנטל
המעיק עליו.

געגוע
הנה, שוב צומחת בו אותה הרגשה מוכרת מביקוריו הקודמים, כאילו
סובבים מחוגיו וסוגרים מעגל שלם סביב לציר חייו. הנה, שוב הוא
בא אל מחוז חפץ וגעגועים; שם ביתו - מקום שהר נושק שמיים.

סאטירה
כל בן תשחורת מחוצ'קן; כל בת עשרה או קצת יותר - כאז כן היום,
התיימרו אז ומתיימרים היום לטעון שבמו עיניהם ולבם גילו את טעם
החיים וצער העולם, את יופי הזריחות והשקיעות; שקניין רשום
בטאבו יש להם על האהבה והזיונים, על "מרד הנעורים", על התקוות
והאכזבות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
צמד שירים
אישה ביד אישה ביד אישה

ביקורת
שש אמות מתחת פני האדמה
אתה זורע כיסופים,
מעל אני קוצר אי-שקט מר.

שכול
קחו ממני את ביתי,
ואת חייו של בני -
השיבו.

הרהור
נכון אני בעת הזו
להיעתר לחסד עננים

אמונה
וחלמתי
אחרית הימים בגוונים של
תכול וכתום
ושלום

בלדה
איזבל נולדה על אי במערב,
היכן שסערות מן האטלנטי
מצליפות ללא רחם
ומקימות מסך של ערפל
בינו לבין היבשה.

תחושתי
אולי מבעד אור צלול

יין
ללכת להשתין
עם איזה
מאה או מאתיים
שכמותך,
שורה סדורה
וממושמעת
במקצב אחיד
וגרמני כהלכה,

סוריאליזם
אחרי שדודה רוזה מתה
ואולי היה זה דון חוסה,
לפתע התגלו לי האחים שלי,

תחושתי
וברבות הימים
מתפייס בו הילד

אלוהים
אצה להם שם הדרך בעין עברונה

הומור
גברי כזה
אומר לה מון שרי

אהיה נוטר את סף לבך,
לבל יאמר שירה
ומעשי ידייך צוללים בים.

גיהנום
לשוא תקוננו -
חרשו אוזניו של אלוהי
הרחמים

ביקורת
עָשָׁן עוֹלֶה וּפִיחַ מִתַּמֵּר
מִיעַרוֹת הַגֶּשֶׁם,
בְּחַדְרֵי הָעִסְקָאוֹת
חוֹכְכִים יָדַיִם בּוּרְסָאִים

גורל
אֶפְשָׁר הוּא
צֵל אוֹרֵב לְנַפְשְׁךָ
מֵעֵבֶר לַפִּנָּה

אהבה
לִפְעָמִים שָׁם נְשִׁימָה נִפְעֶמֶת,
לֶהָבָה כּוֹאֶבֶת,
מִתְנַשֶּׁלֶת אַהֲבָה

אהבה
שלחתי כף ידי
להשקיטה בין מחלפות ראשך,
כמבקש לחפור עד שורש קודקודך

קינה
וְאַל תִּשְׁאַל הֲאִם
שָׁמַע הַשֵּׁם קוֹלוֹ שֶׁל נַעַר
מְמַלְמֵל, שְׁמַע יִשְרָאֵל,
בְּטֶרֶם נֶאֱסַף וְנֶעֱטַף
בְּלֹבֶן טַלִּיתוֹ הַמִּתְאַדֶּמֶת

קינה
עד מוות
לא אחדל ממשאי
אייכה בני ענני

יחסים
יש חשבונות שלא סוגרים,
ומשוואות שלא פותרים,
כמו אקסיומה,
משוואה ללא נעלמים.

חלום
שָׁוְא קוֹרְצִים הָאוֹרוֹת
וּמָרִים מֵימֵי תַּעְתּוּעַ

מצב
ואין טינה
וכוונה סמויה
או איזו אבחנה דקה
ואין צידוק הדין
פשוט
לסגור עניין

סוסי הפרא
נבהלים בערבות
ילל תנים בייחומם
חומס ערוות
שנתי נודדת בלילות

אהבה
בְּדַרְכִּי הַיְּחִידָה אָבוֹא
אֵלַיִךְ, בְּפָנִים גְלוּיִים.
בְּכַף יָדִי הַחֲרוּצָה אֶגַּע בָּךְ

מקום
הלילה קר יותר
מאחורי התחנה הישנה,
אל הקירות חרפת היום נגרפת,
שלג מזוהם, זונות כבויות
וחתולים מתים.

מקום
סבי קנה את המגרש

צמד שירים
אדם אדם,
את ארצך
אספלט כיסית,
אדמתך

ארוטי
עוטף שבילו
לוטף גבעות שדיה
משעולו
חומק אל חמוקיה
מסלולו, נהר שוצף
בין עמקיה

גיהנום
זה אנוכי
כלוא שם בלבה של החומה
כולא בתוך לבי
את כל הצער, התוגה
הרחמים והחמלה

מחאה
בינתיים,
משוואה של דם שפוך
מול אדמה נגזלת

אהבה
עַכְשָׁיו הַסְּתָיו,
וַאֲנִי בּוֹנֶה לָךְ בַּיִת, אֲהוּבָה -
פִּתְחִי לִי שַׁעַר

כאב
בִּסְגוֹר לִבֵּךְ,
פִּרְקֵי אֶצְבְּעוֹתַיִךְ
מַלְבִּינִים אֶת כְּלִימָתֵךְ,
אוֹצְרִים אֶת גָּעַשׁ
אֵין אוֹנַיִךְ

ג'ננה
צִבְעֵי הַהַסְוָאָה
שֶׁלִּי יִמַּסּוּ בֵּין
שׁוֹקַיִךְ הַחַמּוֹת
וְיִשָּׁטְפוּ לַיָּם
עִם כָּל הַדָּם

אהבה
"ברניס, רוצה הייתי..."

שוב נקשה בי לשוני
ולא היה בי עוז
להתעלות לגודל השעה.
ורק ליבי המה:
"...ידייך לאחוז".

אהבה
דמותך בעיניי הלחות -
אספקלריה של יופי,
לא שקר החן

ייסורים
אישיות
פרפקציוניסטית
נרקיסיסטית
אובססיבית
דפרסיבית

מצב
לא דבר של מה בכך הוא,
כשאצלי בפנים
זה לא הגשם
שצובע באפור כהה

מחאה
נשמת אדם ואדמה קדושה,
טירוף קדוש טובל בדם,
הכל, הכל חינם.

הומור
הו, דוקטור סוניה זלוטוגורסקי,
את גומרת כבר? תגידי, את גומרת?

בלדה
מתחתיו עוד הייתה
שארית חמימות שהותירה השמש
וריח הים בבגדיו

געגוע
גלימות נושרות
מערטלות ליבת געגועייך

הומור
עוֹלָם יָשָׁן נִבְהָל,
הִנֵּה יָמִים בָּאִים -
מִילְיַארְד מְלֻכְסָנִים
עוֹלִים וּמִתְנַכְּלִים לְכַלּוֹתֵנוּ

גורל
חייו, שדרה נמשכת, ארוכה,
נרות חיוורים,
כפנסי רחוב,
מפלים בין חשכה לחשכה

געגוע
לאורך הגבעות הללו
נפרשים קלפי געגועיי,
זכרונותיי

סאטירה
ירמי
בוא תעשה לי ילד

מורבידי
והמה לא ידעו
שביניהם הוא
כמו עלה נידף

יחסים
לאט לאט הולך הכרך ומתמעט,
כוכב נגלה ועוד אחד ועוד -
כי בא הלילה לחבוק את שארית היום

סובב הולך הרוח בכפים,
כשד משאול מגיח ממצולות אוקיינוס,
מסתחרר, מכה במפרצים.

ביקורת
טוב, לא נהיה כאלה
צדיקים.
הפרחנו יחד נפיחות -
מילים מפויחות
טינפו
את חללנו הצפוף
כמו ערפיח של
פחמן חד חמצני,

יחסים
דָּג, קָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל, דָּג -
הֲלֹא תָּמוּת בֵּין כֹּה וָכֹה;
כְּלוּם הֶכְרֵחַ הוּא
שֶׁאָמוּת אַף אָנוֹכִי עִמְּךָ?

יחסים
מוֹשֵׁךְ הַדָּג אֶת הַסִּירָה לְאַט,
לְאַט מוֹשֵׁךְ בַּזֶּרֶם הַשָּׁקֵט

כמיהה
היי לי אם-כל-חי

בדידות
מתים רבים מדי
ראיתי, נסחפים לים.
הנהרות הללו
מתערבים
בכל חלומותיי

ייסורים
לעת זקנה
ופרצלציה

כמיהה
וגם אני רוצה לנסוק אל על,
לפגוש את אלוהים,
ולדבר אליו בגובה הדמעות.

אינטרוספקטיבי
נמלא הרחוב קרעי מתכת ובשר.
קדושים, קדושים ומעונים
עברו מן העולם,
ונאספו בחסד וברחמים
אל שקיות קטנות
כמו גבישי יהלומים,
וכל המון הדם
נשטף בזרנוקים ונעלם,
וקול המון אדם
זעק מן הכיכר:
נקם!

מורבידי
אלה הם חיי צרים עליי
עד אין מוצא

ביקורת
בּוֹרֵחַ, מִסְתַּתֵּר, גּוֹלֶה בֵּין מַרְבָדֵי עָלִים
בְּכָל גוֹנֵי הָאֵדֶר וְהַשֶּׁקֶר

פארודיה
ברגע דל של שיעמום,
בדיחות הדעת או בהרף עין של נימנום,
ברא האל את האדם.

עצב
ועוד שנה חלפה, אתה שואל האם?
אכן, אני עונה, כלומר בערך,
לא כדבר המשורר -
אצלי כואב,
אולי אפילו קצת יותר.

פיוט
וּכְבָר מָחָר (וְטוֹב שֶׁכָּךְ)
הַחֲגִיגָה נִגְמֶרֶת,
וְתוּכְלִי לָשׁוּב
אֶל הַמִּשְׁמֶרֶת

געגוע
אני מונה את אינותך
בכל גוני הים
המתכנסים עתה
אל הנחושת הכבויה,

אמונה
וגם הלילה
אתייסר בעבותות של
אי-שינה,
אך לא חרדת היום
הממשמש ובא
מונעת תרדמה מעפעפיי.

רומנטיקה
זה אל זה

ארספואטיקה
זה שירי,
על מפתן לבבי אשמרנו

גורל
עכשיו,
כשהוא מאחורי כל זה
ברור שאין
ולא הייתה לו קארמה
מימיו.

ביקורת
אחותי כלה
וחסודה היא משדרת לי
אותות ורמזים
אני זכה ובתולה אני
בלה-בלה.

כאב
מוֹשֵׁךְ הַתֶּלֶם
אַרְבָּעִים שָׁנָה,
חוֹרֵשׁ בִּפְנֵי הַנּוֹתָרִים,
וְלֹא נוֹדָע כִּי אֶלֶף יוֹם

אינטרוספקטיבי
פֶּדְרוֹ, כְּבֶן חַיִל הַמֵּנִיף
דִּגְלוֹ עַל הַמִּתְרָס,
זוֹקֵף זְנָבוֹ אֶל עַל,
קוֹרֵא כַּגֶּבֶר - קוּקוּרִיקוּ!

ג'ננה
כמו צניחה חופשית
מתוך בניין בוער
אני נרדף
אני רודף

ייסורים
אי בזה נטמן בו
זרע רע
הכה בו שורש
וקנה רצוץ

כאב
אַתָּה קַבְּצָן פִּסֵּחַ,
מְלַקֵּט בְּלוֹאֵי גַּעְגּוּעִים
לְהִתְכַּרְבֵּל בָּם, לַעֲטֹוף
אֶת עִיזְבוֹנְךָ הַמְּדֻלְדָּל

געגוע
לאט לאט לגרוף
ולהסיר בזהירות את הרגבים,
ואז לכשאחוש אותו בכף ידי
אשאל אותו,
האם אינך כועס, אחי?

סוריאליזם
דון חוסה כותב את הסיפור שלו.
מוחו סדור, אך הקבצים
בוגדים בזכרונו

געגוע
שְׁנוֹת אוֹר חָלְפוּ,
אַלְפַּיִם רְקִיעִים וּתְהוֹמוֹת
וּבִי כְּאָז חוֹמְלוֹת עֵינֶיךָ.

אלגוריה
ובאשר
ירחק פריו
תפוח מחמדו,
לא יימצאו
אוזניים להטות
אל ליבתו נרעשת
מחסרת פעימה

אינטרוספקטיבי
עיני אחת צופה מאור לאפלה.
שנייה צופה מאפלה לאור.

יחסים
האם הייתה זו קנאתי
או נטל כמיהתי למלתך

ייסורים
כל-כך כואב לי לחייך -
אני אומרת

כמיהה
וּבֵינֵינוּ הָאָרֶץ הָזוֹ
הַמֻּבְטַחַת
וְשֶׁקֶט רוֹטֵט
מִפִּסְגַּת הַר נְבוֹ
עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן

ארוטי
זו ברקיקים
וזו בזיקוקים
דודייך מה יפו
ופעמייך פעמיים

תחושתי
עֵינַיִךְ נִפְקָחוֹת אֶל הַפְּלָאִים;
גַּם אַתְּ רוֹצָה עַכְשָׁו
לְהִשְתָּרֵעַ וְלַגַעַת בַּמֵּיתָר

נוסטלגיה
כולי אפוף
אלפי טיפות,
נוטפות, זולפות,
עוטפות את שיערי,
כמו פלג במורד מצחי

ארוטי
נשקיני נא
חבקיני
הבעיריני אט
בלהט שלהבתך
הכניסיני
תחת חום
שמיכת הפוך
של חורף תשוקתך

הרהור
כִּי הַמִּלִּים לֹא יְמַלְּאוּ אֶת הֶחָסֵר
וְלֹא יָסִיטוּ אֶת הָאָרֶץ מִנְּתִיבָהּ
וְלֹא יָשִׁיבוּ יוֹם אֲשֶׁר עָבַר
וְלֹא יָבִיאוּ נֶחָמָה לְמִי
שֶׁנִּפְקְחוּ עֵינָיו וְהֵן גְּלוּיוֹת

געגוע
עוד לא הסתיו,
לדרור שולחו
יוני געגועים שלי
לתור אחר

אהבה
מסתר קן בך אתבונן

תחושתי
לא אדע כפרפר
לעמול ולנשור שאנן,
כי אדם אנוכי
ושנים ארוכות
נקצבו לי לחיות,
להבין ולכאוב

אינטרוספקטיבי
משב אחר נישא לכאן
עם רוח קלילה -
אולי הסתיו.

גורל
הלילות אפלים עתה בחלקת קברות אבותינו
והאופק נסתר מאחורי העשב הגבוה

הרהור
עתים
בחלומי, קליל הנני
כבלון

אכזבה
לבבך, מלכה קטנה,
יודע פנימה
כי מאהבה
היגשתי לך חופניים

געגוע
צמא ללגום מימך
לטבול רגלי בך
שפל צמרת כתינוק שובב
רוטט בתשוקתי אלייך
אהובה

כעס
כמה אפשר נמוך לרדת
אל מתחת שולחנם

נוסטלגיה
זוכר, כבדו רגליי,
שקעתי עד ברכיי
בתוך הבוץ, ומגפיי

מורבידי
אני יודע
איזו מקהלה של מלאכים
תנעים לי

רומנטיקה
עם ערב
יש לך כאבים
וגם החום מעט עולה.
אני חולט לך תה.

פיוט
ולפעמים
כשהנערים שרים
בוכה גם גבר בגברים.

מחאה
הוֹ שֶה אֱלֹהִים!
שֶה אֱלֹהִים
הַנוֹשֵא בַּעֲווֹן הָעוֹלָם,
חוּסָה עַלֵינוּ
חוּסָה עַלֵינוּ!

כמיהה
לא סולם ניצב בחלומי,
לא מלאכים

בלדה
ושמעתי קולה הקורא
בתחינה, בציווי, ביראה קדמונית,
אל ענק הימים, שיבוא.

גורל
שלושה בנים הרית
ושני קברים כרית
וצעיר בנייך
מחכה לך כבר
שלושים שנה.

מצב
כורע על ברכיי
במרכזו של קונוס
מעגל מואר
כהינומה שקופה

פיוט
ומה פירוש
"למות מאהבה"?
(אתה שואל)

גורל
הוא לפנים שואג היה ביערות
ומבתר טרפו כמלך עז בנחלתו.
עתה רובץ הוא, אין אונו בחלציו,
רק יאושו עמו, וזעמו ועלבונו.

אכזבה
מַארִי, הוֹ מַארִי
הֲלֹא תִּזְכְּרִי אֶת אוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר
שֶׁכָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְכַתָּב עֲבוּרֵךְ
מִבְּלִי דַּעַת פִּרְחֵי בִּכּוּרַיו

הייתי שם.
אני מניח ששמעתי
את ההספדים והגניחות
ומטחי הירי, וראיתי
מה שיש בכל הלוויות -
ארון עטוף בדגל,
וזרים וחיילים

עצב
אבוי ליקיצה -
מעבר למחיצה רק דמיון כוזב,
חיזיון תעתועים.

אכזבה
תבלע עכשיו את אגל דמעתך המר והמתוק

מקום
מי שלא ירד בניסנאס, בשלהי דצמבר

מצב
רוחו טובה עליו עכשיו.

סוריאליזם
נקבור אותה מהר בין הפרחים, מאחורי הכנסייה.

ערפילי
מי ידע לילך, אישה,
סוד פיתולייך,
אפלולית מוארת
בחופת ערפיליות
שמייך, כוכבייך.

ארספואטיקה
עֵינַי כְּבוּיוֹת
אֶל מוּל הַסַּנְוֵרִים,
מִלֵּי-מִלִּים נֶאֱצָרוֹת
עַל סַף לִבִּי -

סאטירה
בעבור ספקטקיולר מרהיב
ומרטיט לבבות לעיני רבבות ישראלים כמהים,
מתחת צדו האפל של ירח בעמק איילון.

ארספואטיקה
הַאִם בִּנְּהָרוֹת הַסְּפָר
אַתְּ צָפָה בֵּין שִׁבְרֵי
תָּווִים וְאוֹתִיּוֹת,
מרחֶפֶת כְּאָבָק נִצְחִי

גורל
מָאמָא, מָאמָא!
הוּא מְשַׁוֵּעַ,
אַל נָא תְּגָרְשִׁינִי מִן הַגַּן

כמיהה
מי ייתן מנוחתי
על פני האדמה,
לשכב כך בחיקה
לחוש אותה:
חומה, חמה, מיוחמה.

אינטרוספקטיבי
זה הלילה הזה שחדר אל חדרי נשמתך
וזימן למפגש את לבך העירום עם מחול השדים

כאב
לָרִיק יֻלַּד אָדָם.
רוּחוֹ יִמּוֹג, בְּנִבְלָתוֹ
שְׁרָצִים וּרְמָשִים
וְּבֵני עַוְלָה יַגְבִּיהוּ עוּף

אלגוריה
הא לך כעכביש
צא והתערסל ברשת

מורבידי
התקרה של המוח שלי מתפוצצת עכשיו
והצ'קרה בוהה אל תהום חשכה לא נראית

שכול
משחר נעוריי
כמטורף
בקשתי עקבותיך

נוסטלגיה
קטנוע, אדמוני שלי,
היה לי מלאכי, רעי הטוב,
נוצר סודות הבוקר של יומי.

תחושתי
בראותי אותם כך
התאחה בי משהו

קינה
יִלָּחְמוּ הַגְּבָרִים,
זֶה אֶת זֶה יִקְרְעוּ לִגְזָרִים.
יֹאבְדוּ אֲלָפִים,
רְבָבוֹת יֶאֱבָלוּ.

אודה
והיא כאילו לא ידעה
שעיר החטאים,
רובצת לפתחה,
ומה כוסית מרטיני
תעולל לחלציה הקפואים

מורבידי
וים ונדרס לא יהיה שם
לביים איתי ואת מותי

קינה
אָחִינוּ נַעַר חֲלוֹמוֹת
הָיָה, חֲבָל, חֲבָל
עַל דְּאָבְדִין וְעַל בִּכְלָל

שיריה נולדים
בהברות קטועות
בנשימות כבדות
כאבנים שהיא
גוללת אל ההר

ביקורת
ואתם,
נצורים בין גדר
וצריח מסגד,
מתבצרים
בין שתילי חממה
וזרעי משטמה.

גיהנום
אֲבָל עַכְשָׁו
זֶה רַק אֲנִי וְאַתְּ
בִּקְצֵה הַקֶּשֶׁת

ארוטי
בִּגְרוֹנִי לִיקֶר שְׁקֵדִים מְבַעְבֵּעַ,
אַךְ תְּשׁוּקָתִי אֶל אִישׁוֹנֶיהָ הַשְׁחֹרִים
וְאֶל גֵּוָּהּ הָרַךְ שֶׁל סוֹפִיָּה קַסְטִילְיוֹנֶה.
הִיא תּוֹלִיךְ אוֹתִי אֶל סֵתֶר חֲדָרֶיהָ -
שָׁם חָלָב וּדְבָשׁ נִגָּר, נִיחוֹחַ אֲגָסִים

ג'ננה
כל ישותך וכליונך מכוונים ליניקה נואשת
מן הפאלוס העשן

פזמון
בְּחָמֵשׁ נוֹשֶׁבֶת בְּרִיזָה,
לִיזָה פְּזִיזָה שׁוּב הִבְרִיזָה,
עַל הַחוֹף עָשְתָה סְטְרֶפְּטִיזָה
הַקִּבּוּץ כֻּלּוֹ בִּקְּרִיזָה.

תחושתי
ציפור נפשי
קבעה את משכנה הבוקר
בין קנה לושט

תחושתי
תֵּלֵךְ וּתְדַנְדֵּן בַּפַּעֲמוֹן
לְשֶׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד גּוֹרָלְךָ,
בְּשֵׁם הָאָב, הַבֵּן
וְרוּחַ הַפָאמִילְיָה

ארוטי
וכמו הצית הסער
את פתילה,
אל חלציו
נפתלת,
חלציה
כמו נחשול
אל צוק
נשבר.

כמיהה
גלי הים מחקו את עקבותיי בחול
הנערה מצאה מקלט על גדות אגם כחול
שדיה, כמו גבעות רכות
הרטיטו פעם כינורי
ראה, ילדי בחשיכה מזיל דמעה
אחד אחד פוקעים המיתרים
עלים נושרים
שקיעה.

תחושתי
אין לה בעיה,
אמרה,
להיכנס בזה הרגע למכונית,
מסטולית מתרופות,
להימרח על איזה קיר

גורל
שירת העצמות
חורקת
שיגרונה

בדידות
לשוא, לשוא
אתה עובר ושב.

מקום
כדורי הירקן
עומד מאחורי דלפק
דופק קופה של יום שישי

מתק השזיף בלשונך, עסיס בלשוני.

אינטרוספקטיבי
וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת
נוֹתְרוּ עִמִּי עֵינַיִךְ,
מִפְתָּן מוּאָר
אֶל פֶּלֶא לְבָבֵךְ

פתאום את מרגישה שייכת.
בעצם, במילים אין צורך;
אלה הפנים אשר כאילו מבינות ומביעות
ומדברות אלייך בשפה מוכרת - מוות

תבכה, כי כבר הגיע זמן,
אחרי שנות אור,
במלח דמעותיך להמס
את סלע הגרניט
אשר חותם את פי המעיין.

יחסים
את מר לבי
אטביע בקנקן
של חומץ,
רטיות של מלח
שימי על
חבורותייך.

מצב
הוא רחץ אותי
בקילוחים רכים,
הספיג בעדינות
את התפרים
והלבישני בחמלה
אשר שמורה למלאכים

געגוע
כן, בעיקר העיניים,
מבען השלו, הפתוח
כמרחב מישורים רחוקים,
ודנובה זורמת לאט
ונגיעה מכחולית
של עצב סלאבי, תכול

גורל
אנה לא ידעה לקרוא.
שלושים שנה שרפה
את כל המכתבים -
מה לה ולבשורות
ההבל והמוות שהביאו.

פזמון
מְלִיסָה מְצַיֶּצֶת בְּחֶדְוָה
וּפֶּטְרוֹזִילְיָה בִּתְפִלָּה,
הָרוֹזְמָרִין אוֹמֵר מִזְמוֹר,
לוּאִיזָה וְטִימִין
שָׁרִים לִי בְּדוּאֶט -
הַלְלוּיָהּ

עצב
נוּחַ נָא אַבִּיר שֶׁלִּי יָקָר
כִּי תָּם הַקְּרָב

רפסודיה
טרא טא טא טא טאם
פאראם פאראם

אכזבה
אַיֵּה אָחִינוּ בֶּן פּוֹרָת
אֲשֶּׁר יִפְתֹּר פִּשְׁרָן
שֶׁל אֲנָחוֹת מְהַדְהֵדוֹת
בְּיַרְכְּתֵי הַסְּעָרָה

ביקורת
כלב משוגע היה בעיר
ופני הדור כפני הכלב

פיוט
עָלֵי מִכְנָף רַכִּים
הִקְדִּימוּ הַשָּׁנָה
אֶת לִבְלוּבָם

אכזבה
חברים,
עיתים
כפרפרים הם

הרהור
שָׁם אֲנִי, רוֹאֶה אֶת הָאוֹרוֹת הָאֲחֵרִים
קוֹרְצִים אֵלַי מֵעֵבֶר לַנָּהָר
הֵן זוֹ אוֹתָהּ הָעִיר, וְגַם אַחֶרֶת.

תחושתי
תחילה עטו פניו ירוקת
כצלוחית חלב שנזרקה טיפת מרה בה.

תחושתי
קיוויתי שאולי
המתיקות תשטוף את הגרון
דרומה, היי דרומה,
גלידה טעם מנטה ופיסטוק
ופתרונות נקלים להפגת הדיכאון.

כעס
פִּרְחֵי זוֹנוֹת, דָּרֵי רְחוֹב וְשִׁכּוֹרִים יָעִידוּ,
פִּיחַ אֲרֻבּוֹת יִשָּא אֶת חֶרְפָּתִי אֶל הַשָּׁמַיִם

מצב
עיניו חומדות את הבשר.
סביבו פיות נוטפי שומן.
גוחן אל הקדירה,
נועץ שיניו בשעועית
ובמעי הממולא.

רומנטיקה
אמרה לי, בוא ניסע לפראג בינואר.

ייסורים
אִלְמָלֵא הָיָה הַקַּיִץ
שׁוּב דּוֹרֵךְ בַּמִּפְתָּנִים בְּצַעַד גַּס,
מַצִּית צִּייַּת שְׁלָפִים לְאֵפֶר דַּק,
חוֹרֵךְ בְּהֶבֶל נְשִׁימָה מְאוּלָחָה

הרהור
עייפתי מן המאמץ ללכוד את קצה החושך,
פירורים לנצור פיסות אנרגיה

יחסים
כל הבדידויות כולן
נאספות עכשיו

מצב
שער מקליש
על מצח מרובב,
שפה דלה,
צוואר זרוע כתם

געגוע
עַכְשָׁו אַתָּה בְּסַן אַנְטוֹנְיוֹ
וַעֲדַיִן -
מְלֹא הָרִיק בַּחֲדָרִים

מחאה
הם ביקשו
את מותה מידיה, צמאו
אל הדם הניגר על חזה,

ארספואטיקה
ואם תשאל:
רוחו של שיר,
אייהו?
אשיבך:

אינטרוספקטיבי
טִפָּה שֶׁל גֶּשֶׁם
בַּזְּגוּגִית חוֹבֶקֶת כָּל
גּוֹנֵי הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן
וּמִשְׁתַּקֶּפֶת בְּעֵינָיו
כִּפְנֵי אוֹקְיָנוֹס -
זוֹ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ.

ביקורת
טלו לכם אילן נאה של ט"ו בשבט
ותלו עליו את מטענכם התרבותי

מורבידי
נימי דמו רווים
את כוס התרעלה,
ורטט רע,
מרה שחורה,
זוחלת עד אל קצות העצבים.

ייסורים
רק לזכור כי אחת ודאות לי ואין זולתה

גורל
היה רוצה -
לשית צלו למרגלות הפודיום,
זר ישיר עליו עלעל יחיד,
יגע בו רוך,
יגיה בו שלווה.

חלום
הוֹ! שָׁדַּיִם כַּבִּירִים -
גַּלֵי עֲנָק רוֹגְשִׁים אֶל קַו הַחוֹף.

יחסים
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַדָּם
נִקְרָשׁ בְּחֵךְ הַזְּאֵבִים
זְכוּכִית חוֹתֶכֶת
מֵיתָרֵי גְּרוֹנָם נִחַר

ארספואטיקה
שיר שבא מלב שבור הוא שיר נשבר

ייסורים
גם השלדים שלנו
מציצים מתוך הארונות.
לאור היום הם נחמדים יותר
ומפחידים הרבה פחות.

קובץ שירים
הידעתם את זו הנערה?

צמד שירים
צֵל נוֹפֵל
עַל תֹּאַר קְלַסְתֵרָהּ,
מַקְדִּיר שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ

אלגיה
צְלִילֵי בָּלֶט שֶׁל רִימְסְקִי קוֹרְסָקוֹב
פּוֹרְעִים אֶת הַדְּמָמָה, בְּשַׁעַר בְּרוֹשׁ
פּוֹנֶה עַכְשָׁו רֶבּ אַרְיֶה לְדַרְכּוֹ.

געגוע
בֶּן חוֹרִין כְּעֵז הַבַּר,
מִתְגַּעְגֵּעַ כִּסְנוּנִית,
עָרוּם כְּצֶפַע,
מִדַּרְכּוֹ עַד תֹּם

ביקורת
במחלקה הסופנית דודי נובל.
דודי אט אט חדל.
אדם זקן,
לא חי, לא מת,
כמו עץ בלי שורש וענף,
צפור שמוטת כנף.

תחושתי
כל פרחי הסתיו שלנו
נכפפים ברוח, נדהמים,
קמלים לאט

בדידות
מעבר לדלתות
הם דואגים ונרגנים,
הוגים את שמי
בלחש-סוד
ומתכוונים לשרץ.

ייסורים
נִקְמֶצֶת כַּף יָדִי בְּחַלְחָלָה מָרָה,
תְּשׁוּקָה זָרָה בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

ביקורת
פתאום
נמאס לי כבר לשמוע את כל
הפלצנות

סאטירה
תל אביב
רוצה להיות ניו יורק
וכל השאר רוצים
לתל אביב

אכזבה
כן, זה תמיד אותו הקרב המאסף,
והיא כוחות אוספת, מותשת אכזבות.
כמו לכודה בתוך מרדף נצחי
אחר זנבה רודפת, לוכדת אהבות.

במרתפים צחורים
ועטופי צינה

עצב
תפרחת השקד
הייתה כאן פעם

הייקו
פעמון לבך
פתאום פעימותיים
פלא לב נכפל.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
הם, עצורי האינתיפדה ואנחנו שומריהם, השפוטים שלהם; כאן
במגידו, בקציעות, בפרעה, בדהריה - אין סוף לגדרות. כולנו יחד
כלואים בארץ הזו האוכלת יושביה, ארץ של מכלאות.

קונספירציה
ומה שאני שומע עכשיו בחוץ, רבע שעה אחר חצות, ממש לא מזכיר לי
את "מה יפית האביב בשדה-הה באחו, הה-הציצי-ים יפרחו", ואף לא
קריאות לו-לו-לו-לו-לו המקדמות פניהם של אסירים פלסטינים
משוחררים בלי-דם-על-הידיים


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
דיברה לאט ובצמצום, וקולה חם ועמוק. שפתה האנגלית עילגת מעט,
אך לא במידה המעוררת גיחוך, ומבטאה השוויצרי בהיר ורך כמו היו
המילים חלוקי נחל שפגיעתן עלולה להכאיב בדיבור בלתי זהיר.
באותם ערבי קיץ בשומים ידע עמי שלווה גדולה אך עדיין לא השיג
בנפשו כי אהבה היא.

ייתכן שלפני שעה קלה עדיין רפרפו אצבעותיה אטיודים של שופן על
קלידי הפסנתר. במה מהרהרת אמו? האם בזרעי האפונה הריחנית
הרווים מים ומתרוננים טרם בקיעתם את הקרקע המתוחחת? או שמא
במים השוטפים את מצבת השיש ומחלחלים פנימה אל עומק האדמה?

האמנם נמס משהו בלבו של האיכר המגושם, קשה העורף? הוא שותק
רגע, מלחלח את גרונו בטיפות מים אחרונות שנשארו בכוסו ואחר
מתעשת ומוסיף בקול רפה: אם שם המשחק הוא תחרות, אז למה מחכים?
צריך עוד היום להתרגל לרעיון, לא?

יותם ק. הנו "הומו קיבוצניקס" ממוצע. שנים על שנים הוא קם
בבוקר לעמל יומו, מרוכז בחובותיו לקולקטיב וחרד לזכויותיו.
השאלות של "כמה אני תורם?" מחד, ו"כמה מגיע לי" מאידך, היו
לטבע שני באישיותו, אבני שקילה במאזניים של נשמתו הקיבוצית.

הייתה זו זעקת ייאוש בודדה, נוראה, כמעט לא אנושית, אשר חדרה
דרך חלונו הפתוח וננעצה בו כמכווה של ברזל מלובן. כמו געיית
פרה שנטרפה דעתה בראותה את עגליה נשחטים מול עיניה.
קינת חנה על בניה הטבוחים.

חברים, חברים... כן, אתם שם באגף הימני... גם אתה שלוימה, כן
אתה... אני מודע לכך שעליך להשכים לחליבת בוקר. אנא מכם, הניחו
לי לסכם את הדיון ולהציג שוב את עמדתי כפי שהתגבשה בדיונים
המוקדמים. בשל השעה המאוחרת אעשה זאת בקיצור נמרץ בהחלט".

זה הפטיפון הישן אשר באמצע שנות השבעים ניגן ללא הפסקה "מודי
בלוז" ו"סגול כהה" בווליום לא עז מאד, אך בהשפעתם של תאורה
עמומה ודופק מואץ היה בו די כדי להרעיד את עור התוף באוזניהם
של בני תשחורת אשר חלמו לשנות את העולם ממקום שבתם בקיבוץ הכי
גבוה ברמת הגולן.

בקצה אחד של הסרגל יחשבו אותך לאנין טעם, עורג אל ציוצי
הציפורים, ובקצהו השני יסמנו אותך כאיסטניס מזויף.
עדיף אם כן להישאר בצל. כמו כולם.

הביט בשימרית, שפניה מאדימות וחזה מתנשם, אהב אותה, את נעוריה
המתפרעים, ושטם אותה על דבריה המקטרגים, על נעוריו שחלפו לבלי
שוב.

כן, זה המופת שלי. זו התבנית ממנה קורצתי. רחמים עצמיים. יד
אחת בונה ויד שנייה הורסת. חרא.

אבל אז, לפני הרבה שנים, היה אומר: "אתה צריך יותר לקחת דוגמה
מג'וני. תמיד הוא במצב-רוח על הכיפק, משחק עם חברים שלו ולא
תקוע בבית...", ודכדוכו של עמי הילד, רק העמיק והתעצם נוכח
ההשוואה הבלתי הוגנת.


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
סיפור מאוייר
אל היצירה
פרי דו-שיח בעניין של יצירות שירה השוטפות את אתרנו כזרם כביר.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
מיקסט מדיה
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
הדפס-רשת וצבעי דפוס
אל היצירה
הדפס רשת, גודל A4, בסדנתו של יורם לילך ובהדרכתו המבורכת.
הכנה וגימור בפוטושופ


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה




אל הארכיון האישי (35 יצירות מאורכבות)
אני מרוצה ממצב
הצבירה שלי,
תודה רבה.



ההוא שלא בא לו
לזרום כרגע.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/UriHaruvi
יוצר מס' 8450. בבמה מאז 27/12/01 12:46

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאורי חרובי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה