|
בטוחה מתמיד
את מתרוממת מהבר
עם כוס מלאה
במקום מוכר
|
הכל השתנה ביום בו
דמעותיך טפטפו על האבן הלבנה,
ליטפו את האותיות השחורות.
|
ושוב רגש מתרומם, שוטף
את הריח הצהוב, הצורב של שיערך
מציף את חופי המרחק
מוחק את טביעות העבר
|
קחו אותו,
הניחו על הצג.
הביטו בו,
שורה אחר שורה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
אמא שלי אולי
שעירה, אולי
שמנה ואולי
אפילו
מכוערת...
אבל אבא שלך
ערומקו!
ר', מחזירה
לאפרוח וורוד
באבי אביו. |
|