[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
קיימת


אל היוצרים המוערכים על ידי סופי קמיניסקיאל היוצרים המעריכים את סופי קמיניסקי
אריאל ילידת 91" אוהבת לכתוב וכמו רבים נוספים
מאמינה שגם עושה זאת בהצלחה




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פואנטה
"טוב," הוא אמר לה: "אם ככה את רוצה אז ככה זה ילך." הוא חשב
עוד קצת והוסיף: "אבל זה יכול ללכת גם אחרת."
"איך?" היא שאלה אותו ותמיהה בעיניה ולעצמה חשבה: "איך זה ילך
אחרת אם אתה כל כך לא מבין, לא מוכן לשינוי?"
היא המשיכה לחשוב שהוא אטום. הוא המשיך להיות שו

מדע בדיוני
אתמול הוכח העקרון של איינשטיין שבנוסף לשלושת המימדים שהיו
קיימים עד היום יש גם מימד של זמן -הזמן הוא מימד. טוב הוא
תמיד היה קיים אבל היינו טפשים מכדי לגלות או להאמין למי שגילה
..

מוסר השכל
אתמול אלוהים דפק לי בדלת רצתי לפתוח ברצון עז לקרבת אדם
וראיתי מולי את אלוהים. אלוהים נכנס לחדרי משל היה שלו, בעצם
כן הוא היה שלו, כל העולם היה שלו. נוכחותו של אלוהים ריחפה
בחדר ואז שמעתי את קולו

מדע בדיוני
אתמול ראיתי מסתובב ברחובות אדם מהעבר. כבר למדנו לזהותם אבל
הפעם שונה היה. חסרה הייתה לו אוזן ומהלך היה כאילו רושם
ומצייר הוא במוחו טוב לא בדיוק כך

חוסר אונים
היא לא חיה מעולם כמו כולם בעצם רק שבשונה מאחרים היא הייתה
מודעת לזה. היא רצתה לסיים את מה שאחרים כינו חיים לא הרשו לה.
אמרו שהיא משוגעת לא בפניה כמובן (לפעמים גם בפניה)


לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
ופעם
כשההיא התאבדה
רק כעסתי עליה
שלא היה לי אומץ
ללכת אחריה

מחאה
ברוך
כל בוקר
ברוך
כל ערב

הרהור
אם תלך מעט ימין או שמאל הצידה
אש שורפת תאכל אותך מבפנים
עד שתזכה לחזור בחזרה
כמו כל ילדי האין ברירה

בדידות
מחפש סיבה, הסבר, הגדרה, תווית
תבין, אין לי צורך בכל אלה
כשאתה מסתכל עליי
פשוט תביט

וידוי
אינך יכול לדעת מה מסתתר מאחורי עיניה
ופחות מזה בנפשה
היית רוצה למצוא בה חברה הרבה אומרי שיש בה יותר
אבל אתה מוותר
ובוכה כמו ביום שגילית שהארי פוטר
כבר לא מעניין

מחאה
ילד אסור
לחשוב
אסור לחשוב אחרת
אחרת תבוא תגובה

הגות
תמיד היא בבוץ
תמיד היא באש
המים לאן נעלמו?
התמימות הטוהר הילדות
לאן זה הלכו?

תחושתי
לצלול ולטבוע
במצולות לשקוע
להיחנק בלי מילים
להיהפך כחולים

ואת רוצה לצרוח וזה אסור
כי את רוצה לצרוח באמצע שיעור
ואת רוצה לברוח
אבל לאן
הרי מעצמך לא יעזור הרחק מכאן

הגות
מחזיק את עצמי
כדי להישאר
מחזיק את עצמי
לא להתבלבל, לברוח

הרהור
להסתכל קדימה
קצת כמו לשבור
לשבור זכוכית
חלון.

חלום
את מפחדת עומר?
לא, אני פחדמיצה!
הי גנבת לי מילה
לא אמא- את כבר גדולה

יחסים
שאת כבר לא כאן
ומעולם לא היית...
אנסטסיה, ההיית
או שהיה זה חלום.

נוסטלגיה
ראיתי אותך שם
יפה כתמיד
הערפל שכיסה את פנייך
בא לסמן זה נגמר

בדידות
גם לא לספציפיות
אין מקום לשחור ולבן
גם לא לצבעוני
ישנה רק אני


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הומוסקסואליות
פניתי בדרכי אל האוניברסיטה. כמעט והתבלבלתי בשלל הפניות,
טירונית שכמותי

הרהור
תמיד רציתי לדבר איתו, זה נראה לי כלכך בלתי מושג ואולי בגלל
זה קשה יותר ומענג יותר. רציתי להגיד לו הרבה, רציתי בעיקר
לדעת מה הוא חושב עלי אחרי כלכך הרבה זמן שלא דיברנו

חוסר אונים
היא פשוט מעדיפה להמשיך וללכת לא יודעת למה, לא יודעת לאן, לא
יודעת כמה. כמה עוד תצטרך ללכת עד שיבוא כבר משהו טוב, או
סוף. רע כבר היה לה, היא רוצה משהו שונה

זוגיות
קצת פמיניסטית כמו כולנו. כזאת שחוזרת הבייתה ושוטפת כלים בזמן
שבעלה יושב רגל על רגל ולא עושה כלום. מישהי שמבינה באיפור
ובושם או אפילו רק מתיימרת. מתיימרת מספיק בשביל לדבר על זה
בביטחון.

יומן
אני הומו או איך שהבנתי יותר מאוחר הומו סקסואל. אני תכף
אסביר מה ההבדל אבל לפני זה אני בטוח שיש אנשים שמגחכים עכשיו
ואחרים שאומרים אז מה? אבל אני, בחברה שבה אני חי, סובל כבר
הרבה זמן...

מוזר זה בן שם עם השער הארוך? אני כמעט בטוחה שכן וזאת שם
במכנסיים זאת בת ?! אמל''ה איפה אני בחו"ל? אני רוצה הבייתה
אוי הנה הדסקים שכלכך רציתי לשמוע והאזנתי להם בסתר הנה הספרים

הגות
אחרי שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת הפכה האבחנה בין אמת ושקר לאבחנה
בין טוב ורע. עד כאן יפה ונחמד אבל בינינו לא כולנו מבינים מה
בעצם ההבדל וככל שנתאמץ יותר אנחנו נתבלבל באותה מידה.

הרהור
היא הביטה בי נחושה לנחש מה מסתתר מאחורי המבט הקפוא. זה שנחוש
להישאר כזה. המבט הקפוא שמחצין בעיה במקום להסתיר אותה.
על מה את חושבת עכשיו היא שאלה ואני רק ניסיתי לנסח משפט נכון
מספיק.

ביקורתי
אז למה אותך זה לא מרגיע אולי כי את לא אדם? אולי כי את יצור
מוזר שכזה קוראים לזה מוכרת.

הרהור
ניסיתי לרדוף אחריו, לצעוק לו שיחזור והוא במבט העצוב רק נופף
לי לשלום. כולם אמרו לי שאני לא צריכה אותו, שהוא רק גרם לי
לעשות שטויות הם לא מבינים כלום. צעקתי אחריו:"בוא, היה לי
כל-כך נוח איתך".

אהבה נכזבת
ואיכשהו התגלגלו לי המילים שיכלו להחשב בתור התחצפות לאיש
ציבור: "את לסבית?" שאלתי בחצי קביעה.
"כן,ומה זה עניינך?"
אבל אם אמרת כן סימן שאת מעוניינת, נכון?
אולי. אבל חיוך היא שלחה לי. מעודדת הסתובבתי עם האוטו ופניתי
חזרה לדרך.

אוטוביוגרפי
הרמתי את עיניי והיא פשוט עמדה שם וחיכתה. שמעתי בקולה את
ה"נו" מבלי שתצטרך אפילו לבצע פעולה חסרת חשיבות כמו לפתוח את
הפה. רציתי לבכות אבל לא רציתי לתת לה את התענוג

הרהור
קושי יותר גדול מכך הוא קושי של שקט. קושי של התמודדות אם כי
אני לא אוהבת את המילה הזו, היא התלכלכה, כמו מילים רבות
נוספות...




הגרמנים עושים
על האש שבוע
לפני, זה הכל.





אדולף.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/SofiKaminski
יוצר מס' 80124. בבמה מאז 18/1/08 21:07

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסופי קמיניסקי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה