צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

מניפה את ידי לצדדים, התחלתי להסתובב לי במקום, מפנה את ראשי
למעלה ופותחת את פי. בולעת את הטיפות הכתומות, הבוהקות באופן
גאה שכזה, כי הנה, הם מנעו ממישהי להתאבד.

"לא רע לריקוד ראשון, אמילי."
"מאיפה אתה כל כך בטוח שזה הריקוד הראשון שלי?" התגריתי בו.
"פשוט בגלל שכולם מסביב בוהים בנו," הוא חייך, ואני ישר הפנתי
את מבטי לצדדים. בלי שהרגשתי בכלל, מסביבנו נפתח מעגל גדול,
ממש כמו שמתואר בספרים. הבחנתי באימי ודודתי מחייכ

"את מובלת לתלייה" אמר לה בפנים זעופות אדון לא נחמד במיוחד.
תקווה הביטה למעלה וראתה שלושה שלטים: 'פה תולים תקוות קטנות',
'פה תולים תקוות בינוניות', 'פה תולים תקוות גדולות'. היא החלה
ללכת לכיוון השלט האחרון שהפנה אותה שמאלה.

אמרתי לה שאסנת מטפלת בי הרבה יותר טוב מאמא, שרק מתרגזת עלי
כל היום. למשל, כשאסנת לוקחת אותי מהגן היא נותנת לי חיבוק
גדול ואמא בקושי נותנת לי פעם במלא זמן נשיקת לילה-טוב. אמא
כעסה נורא נורא נורא ואמרה שאם אני רוצה אז אסנת יכולה להיות
אמא שלי.

מעלינו הכוכבים מרצדים להם, מתעגלים עם הכיפה, כאילו חשים ברגע
הקסום, זוחלים בין המחשבות שלי, שזוחלות גם הן אט אט. מחשבות
כסופות, מטאליות, בדיוק מתאימות ללילה שאנחנו נמצאים בתוכו.
מנצנצות יחד עם הכוכבים באחידות, כאילו מזדהות אתם, והם
מזדהים עם המחשבות שלי,

לאט לאט וביסודיות, היא היתה מוחקת את עצמה. בכל יום, בכל לילה
ליתר דיוק, בחצות וחצי, היא היתה לוקחת עוד חלק מחייה ומוחקת
אותו, שורפת אותו, משמידה אותו. היא החליטה שאם היא לא יכולה
לראות את העולם, אז דאמיט, למה שהעולם יראה אותה?

רותי כל פעם צוחקת מחדש כשהמורה קוראת לספריה של סבא "הספריה
הציבורית", אבל היא כבר הפסיקה לנסות לתקן אותה. היא לא צריכה
שכולם יאמינו לה שסבא קוסם אמיתי והוא עושה קסמים אמיתיים ולא
סתם טריקים פשוטים... מה שחשוב זה שהיא יודעת את האמת.

הם שניים. והוא כל כך אלים ומכאיב בכאב שאולי גורם לה לחייך
אבל זה כה מייאש אותה. והיא כל כך צריכה להקיא, כל זה מגעיל
אותה לחלוטין. כולם מגעילים אותה לחלוטין.
היא היתה בטוחה שכולם הבטיחו לה שעכשיו הם יהיו לצידה, לצדם,
בכל החלטה שהיא תבחר. והנה, היא בחרה.

ישבתי בסירחון וחשבתי לעצמי מתי אמא תבוא להגיד לי ללכת למקלחת
ולישון. על מה שהיה היום בגן עוד לא סיפרתי לאמא או לאבא. נראה
לי שזה מאוד יאכזב אותם ושאבא יצטער שהוא קנה לי ת'שעון ואמר
שאני כבר ילד גדול ובוגר.

ילדה קטנה עם חרצית מאחורי האוזן
היא מתרוצצת בשדות עם שמלה של לבבות
ומחייכת
היא כל הזמן מחייכת, בשיניים לבנות
ונמשים

כמה שאת יפה כשאת נושקת לי על הלחי,
ואני יכול להציץ עלייך בלי שתשימי לב.

כבר אמרו עליה הכל,
בדימויים ומטאפורות
בלי סוף.

אתה הולך ומתרחק
כמו ילד קטן, משחק
מחבואים

אגרוף קמוץ
שפה ננשכת