|
אני יודע שנשימותיה
הן נשימותיי
|
הייתי צריך
לאהוב אותך
בדיוק כך
כמו מים פזורים
|
צרחות בחוץ
ארקדי דוכין בפנים
סימה
חושך
|
שיער צהוב היה לאיזבלה
וחיוך בלחי ימין
חיוך שהיה רק שלי
גם בטיולים לבד וגם כשעמדה לצידי
|
ובעינייך עדיין משתקפת
אהבתי המתפוגגת בין דפי
עברי החולף
|
סחרור שקוף
מנתץ לי את שארית
הנשמה
|
בין עצבות לפריכות
האושר
מוצא מקום
לנשימה חסרה
אחרונה
|
אני זוכר ימי שיש בחורף
את היית קוראת עיתון
ומנשקת לי על המצח
|
חזרנו בלילה
והייתי עייף
קרירות הלילה ליטפה
את עורי
|
לפעמים פסי הרכבת
לא יודעים
את הדרך
|
אני זוכר את הרגעים
שהייתי בתוך האדמה
לא תמיד בבהירות אבל
|
כאב מתמיד מתחת לקו התפר
בין זיכרונות לביני
ובינך ובינה
ובין מוות מיוחל ובין חיים בלתי נמנעים
|
האהבה שלנו
הייתה צריכה לחיות
קצת יותר זמן.
ככה הייתי יכול לזכור אותך
חוצה למשל פסי רכבת
או שותה מיץ
או מסתכלת על השמיים.
|
הפרפר הצהוב יאדים
מעצב
לא ירגישו יותר את הרוח
המבעבעת
|
דפ לבן ריק טהור בתול
עומד מולי
מלבין ביחד אתי
בודד וחלק
|
בעיר התחתית
ליד השוק
הייתה חנות בגדים
שבה
|
צליליה אכן
פה עכשיו
מגשימים
גשם
|
כואבים בגב
בראש
ברווח שבין עצמי
לבין
זיכרון חד ומלטף
|
תסתובבי תחליקי
בין זיכרונות שווא
מחייכת בגבה מורמת
וספק אוהבת
|
זיכרונות ילדות
מגרדות את ליבי ועורי
ומרסקים אותי
לשברי עבר .
|
לא לחינם היא ליטפה את ראשי
ואז נישקה בעדינות בשפתיים שבורות מצער עמוק
ומאהבה עוד יותר עמוקה
|
קו כחול רץ לאורך חיים
אתה רודף אחריו בנקודה אורית
ורץ ורץ
מנסה להגניב מבט לצדדים
|
מתחת לעץ מבול של עלים
התנפלו עליי בהתלהבות קוסמית
ירוק וצהוב ואדום מתערבל
|
כשאני לא שיכור
לבי מתקשה מעצמו
ונסגר
ונפרם
|
העיניים שלך
מבשרים על שקט
ובלבי יש חור שמתמלא לאט
לאט
|
אחרי זה תחייך
עם גומה פורצת דרך
ותנוח על סלע רך
במרחק חלום
|
אחרי זה תחייך
עם גומה פורצת דרך
ותנוח על סלע רך
במרחק חלום
|
ותיזכר ביום שבו
אבדת את הזמן
|
ימי חורף אפורים
מוזכרים
בתור נחמה נאצלת
|
ברגעים של סגר
הדמעה כלואה בתוך עצמה
והכאב מתפורר
לאבק סמיך סמיך
|
לא יודע איך הייתי רואה
את כיכר דיזנגוף בלילה
אם לא הייתי מאוהב בך
עד כמעט בן יהודה פינת ישעיהו
|
בזהירות
ובחוכמה סמי
אל תסתכל אחורה
תתקדם לפי התכנית
|
היא רצתה לעשות
ניסוים
ואני
אני רק יודע
|
אני אוהב לרקוד
להרגיש את המנגינה
מזיזה לי את הלב
הקפוא
מרוב
געגוע.
|
בדיוק לפני שהעין השמאלית
של הלב האמצעי
התחילה לפרוח
נבלתי
|
גם עכשיו כשרוחות הערב
מעבירות בך דקירות אפורות
ומלוחות אתה מבין שזה עדיין אתה
זה אתה גם עכשיו כשהכלום
|
אני אעלם בסוף נובמבר
לא אראה יותר את
|
קראתי אתמול
על צלן
ואיך בלילה קר אחד
הביט מעל
|
אני קורא מתוך שינה
שירי אבל ארורים
טיפות גשם שקוף
|
נעלמת לעד
ברחוב הצר
המתגעגע
לצעדייך
|
נואש אני לצימאון שפתייך
אהבתי עפה בין צלילי טיפות
האבק הסמיך
|
שלג נמס מתחת רגליך
כל צעד
מקדם אותך עוד קצת
אתה חושב על החיים
|
הייתי צריך
לאהוב אותך
בדיוק כך
כמו מים פזורים
|
ולא שמעתי את המילים
רק תיקתוק אהבה.
|
מיזנטרופ בעליה תלולה
מבקש סלק אדום לארוחה
מכיוון שאין בנמצא
הסתתר במערה
תעזרו לו ילדים
להפנים את החיים
|
השמיים שלי
שײַכים גם לך
שמיים אפורים וסוערים
וכחולים ואדומים מצער
שלך הם
אהובתי
|
שרה
אני רוצה לקלף עגבניות איתך
|
זהו בדיוק
הזמן
לכתוב שיר
הרגע שבו הנוזל
השקוף מבתק
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
סרקתי שמים,
סרקתי ארץ,
רציתי לעוף על
כנפי האהבה,
ליפול אל תהום
האכזבה,
לשחות בנהר
התקוה,
לתפס על הר
הפחד,
להיסתכל במראת
האימה,
לשתות ממעין
השיגעון,
אך יותר מכל
רציתי לחבק
אותך...
ואז מצאתי אותך
מזדיינת עם החבר
הכי טוב שלי!!! |
|