צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

היא לא יכלה יותר לדבר עם חברותיה על בנים, איפור, טיפוח
ויופי, היא לא יכלה יותר לישון אצל חברות, היא לא יכלה יותר
לצעוק, היא לא יכלה יותר להוציא קול או אפילו נשימה, אך לפחות
הייתה לה מעט שלווה.
היא הייתה נערה שקטה, עם חיים טובים. או כך לפחות חשבו.

ילדה קטנה. ילדה קטנה בת ארבע. לא מבינה כלום מהחיים. תמימה,
קטנטונת. ילדה קטנה.לא יודעת כמה רוע מחכה לה, מצפה לה. הוא
אדום, רשע. מרחף מעליה וצוחק. הוא יודע שהיא תהיה הקרבן הבא
שלו. גם בה הוא יפגע, בקרוב. לפחות ילדות הוא נותן לה.

שקט.
חדר חשוך.
אור קטן בוקע מתחת לדלת, מהשעון, מהנורה האדומה על הטלוויזיה
הכבויה.

בא לי לצעוק עליך.
בא לי לקום מולך, קרוב קרוב אליך,
לצעוק ולצרוח עד שמיתרי הקול שלי ישחקו

ללכת לבית הספר עם חיוך על הפנים.
לפגוש את החברות עם חיוך על הפנים.
לבקש מההורים "תסיעו, תקנו לי" עם חיוך על הפנים.